Dark Fire – פרק 5

"עדיף שתשארי מחוץ לכול זה!" אמרו בבת אחת קייטי, ג'ייק, וונסה, אלכס ומקס.
"אני יודעת מה קורה פה!" אמרתי.
"את יודעת?" שאלה וונסה. "כן אתם זאבים! חמים כמעט לוהטים חזקים ומהירים בצורה מדהימה!" אמרה איימי. ג'ייק התקרב אליי, ואז צרחתי "תתרחק ממני! אתה מפלצת! אתה רק תפגע בי!"
"כמו החבר ערפד שלך?!" אמר ג'ייק והתרחק ממני. "הוא…."ניסיתי למצוא מה לומר אבל לא מצאתי.
כולם הסתכלו עליי באכזבה, אפילו קייטי ווונסה. לא יכולתי לסבול את ההשפלה ואת הטיפשות שלי ופשוט רצתי החוצה אל סטיוארט. "איימי לא!!" הם צעקו לי, אבל אני לא הקשבתי אני רצתי ונתקלתי לבסוף בסטיוארט. "נו,נו,נו החלטת לחזור אליי?" אמר סטיוארט בקול לגלגני וחשף אליי את שיניו.
"מ-מה אתה רוצה ממני??" גמגמתי והתרחקתי מעט ממנו. "אני בחיים שלי לא רציתי דם של בן-אדם כמו שאני רוצה את הדם שלך" הוא אמר והתקרב אליי. לקחתי אבן מהאדמה וזרקתי אותה על סטיוארט, סטיוארט איבד את ההכרה. רצתי מהר ככל שיכולתי, לא הסתובבתי. המקום הזה כבר לא בטוח בשבילי…אני חייבת להיעלם, אני חייבת לברוח לרוץ אבל לאן!? "איימי" זה היה ג'ייק הוא תפס אותי ביד וסובב אותי בעדינות אליו. "אני בחיים לא אפגע בך…" אמר וקירב את פניו לשלי. דחפתי אותו. "תפסיק! אני לא אוהבת אותך אני אוהבת את סטיוארט" אמרתי. "כן!? אז איך את מסבירה את העובדה שאת בורחת ממנו!? איך את מסבירה את העובדה שהוא מכאיב לך!? הא?!" צעק ג'ייק. "לך לעזעזל! " צעקתי הסתובבתי והלכתי. "אני לא יכול לראות אותך סובלת…" אמר ג'ייק וברח. "ג'ייק…" לחשתי. "היי איימי לא הספקת לברוח עם הזאבון?" צחק סטיוארט. "מאיפה א-אתה באת?" גמגמתי. "אני ערפד מתוקה שלי והדם שלך שייך לי!" הוא אמר ותפס אותי. "ג'ייק!!!! הצילו!!!! אני צריכה אותך אני-" צעקתי ואז סטיוארט תפס אותי בצוואר. "הוא לא יבוא…הוא אנוכי וכועס ככה זה עם זאבים, הם אנוכיים ומנסים שלא ליצור יותר מדי ר-" לפני שסטיוארט סיים לדבר, מולו עמד זאב עצום בצבע חום זהוב והעיניים שלו רשפו אש זה היה הזאב מהחלום שלי.
"נו זאבון אתה הורס לי את הארוחה אני לא אוהב לשחק עם אוכל." אמר סטיוארט, כשלפתע הופיעו עוד4 זאבים גדולים. "או הבאת חברים מה?" צחק סטיו, "גם אני הבאתי כמה חברים שלי." ומאחוריו נעמדו אמבר, סאלי, יולי, אפריל, זאק ושלי. כולם חשפו שיניים. וסטיוארט צחק צחוק שהקפיא את דמי. הזאב הזהוב הסתכל עליי. "ג'ייק?" שאלתי ונעצתי מבט העיניים שלו.
הזאב הפנה את הראש הצידה. "כמה מרגש בואו נסיים את זה כבר, כלבים מטונפים" אמרה אמבר. "כן אני בעד הרעיון אמבר" אמר זאק. הם דחפו אותי הצידה. ו…והם התחילו להילחם. כול הערפדים התנפלו על הזאב החום זהוב (ג'ייק). בלה וקלואי באו ולקחו אותי משם, ניסיתי להתנגד אבל הן היו חזקות ממני. "תנו לי להישאר אני רוצה להישאר! " צרחתי.
"בני אדם! למה אתם תמיד נמשכים לכול מני דברים מסוכנים!?" אמרה קלואי. "רגע…גם אתן…?" שאלתי. "נו דא!" אמרה בלה. "לאן ניקח אותה?" שאלה קלואי. "אני חושבת שכדי לקחת אותה לבית של ג'סטין אחרי הכול הוא ראש הלהקה" אמרה בלה. "נכון…"אמרה קלואי הן הניפו אותי ופתחו בריצה מסחררת. "נו באמת אוף עם בני האדם האלה!" נהמה קלואי. "מה קרה?" שאל ג'סטין. "היא התעלפה…"אמרה בלה. "תכניסו אותה הביתה ושימו אותה על המיטה" אמר ג'סטין.
התעוררתי ואז ג'סטין נעמד לידי. "נו זאב מה אני אגיד לך? היא שוב מתפקדת" אמר דרייק. "תודה דרייק אני שמח שאתה לא מהמוצצי דם האכזריים האלה" אמר ג'סטין. "אאו.." אמרתי, הראש שלי הסתחרר והכול כאב לי. "אל תקומי" אמר טיי והניח את ידו הקפואה על הראש שלי. צרחתי באימה. "א-אתה ע-ערפד" גמגמתי מבוהלת. "אני לא מאמין…" אמר טיי. "למה? לזה שהיא פוחדת מערפדים?" אמרה בלה. "כן! היא הייתה חברה של ערפד במשך שנתיים!" אמר טיי.
"אל תשכח שהערפד הזה איבד שליטה…" אמרה מנדי.
"א-אתם מתכוונים לסטיוארט?" שאלתי. "אלה למי?" אמרה קלואי בכעס. "ה-הוא היה פעם טוב?" שאלתי מתעלמת לגמרי מקלואי. "כן פעם הוא היה ואז הוא….."אמרה מנדי והשתתקה.
"ואז הוא הריח דם של בן אדם איבד שליטה ולקח שלוק" אמר דרייק בלי להזיז עפעף.
"כן הוא לא מצא את הכוח לעצור, הוא לא רצה לעצור הוא רצה עוד ועוד! " אמר טיי.
"וזה בערך הביא אותו למצב הזה, בייחוד עם הדם שלך…הוא מצמיא אפילו אותי, ואני נגמלתי מדם בני אדם." אמר דרייק.