הסיפור הראשון שאני גומרת! הידד.

Feather girl | פרק 10; הסוף?

24/02/2012 519 צפיות אין תגובות
הסיפור הראשון שאני גומרת! הידד.

הם התעוררו, ביער. כל אחד מהם ראה את כל היתרונות והחסרונות בחייו, מבליחים מול עיניו.
"יפה הם הסתדרו שם," אמר הדוקטור. ריטה הנהנה. "חבל שהם לא ידעו שהחיים שלהם היו
אשליה של העתיד. טוב, אב–" הדוקטור נראה המום. שינויים קטלניים בתוכניות שלהם ריצדו
על המסכים. "זה לא אפשרי!" הוא הפך הרבה דפים שהיו על שולחנו. "ל-א..לא..לא!" וריטה
השמיעה צפצוף לא-ברור. "איך הם..איך הם הגיעו למצבים האלה? הגוף שלהם לא בנוי לזה!"
הוא קרא והפך את הדפים בחיפוש אחר מסמך מסויים. "הם יודעים יותר מדי! מה..איך.." הוא
היה כל כך המום שלא היה לו זמן לכעוס על ריטה. השלושה לא יכלו לזוז. הם בכו וצחקו. "ז..ה"
אמרה ריטה והצביעה על קורטין. "ז..ה" היא אמרה שוב. "את לא יכולה לקבל לב שכזה, השתגעת?
אני אמרתי לך שהיה שינוי בתוכניות..שינוי גדול בתוכניות!" ריטה הביטה בו בקרירות אבל בצפצופים
שפלטה היה זעם ניכר. "אל תכעסי עליי, זה מה שקרה! את רואה? הם ידעו על הכול..!" הצפצופים
הזועמים המשיכו והמשיכו, וכל הבניין התפוצץ. תחושת העצב גברה על שלושתם. מרגרט התעלפה,
וסאם וקורטין החליטו לשמור על קור רוח. ריטה יצאה מהבניין, מנתקת את המכשירים שהם לא
ראו שהיו מסביבם. "אתם יכול..ים ל..חזור ל..הווה" היא אמרה. "ס..ליחה" המשיכה.
ואז, הם התעוררו בהווה של שנות ה-21. זה הרגיש כל כך מוזר ושונה. הם לא זכרו שום
דבר מעברם הקודם, שהתפרץ לעתיד הרחוק. הם לא ידעו כלום. אבל הם הרגישו שזה המקום
שאליו הם שייכים. נראה כי במשך חייהם הם לא זכו להכיר אחד את השני, אולי רק במקרה,
אבל..נו, טוב, זה כבר סיפור אחר, אני מניחה.

הסוף


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך