Vampire Knight (ערפד אביר)

פרק 1

ידי הרטובות היו צמודות לפניי בכוח, בלי יכולת להרפות.
כבר עברו עשר שנים, אבל בכל פעם שהסיוט מעיר אותי משנתי כל גופי רועד ונשימתי מתערערת בלי שליטה. נשמתי עמוק. פעם. פעמיים. נשפתי באריכות ובאיטיות עד שהרגשתי את קצב פעימות לבי מאט את דהרתו.
הבטתי לעצמי בעיניים דרך המראה והרגעתי את עצמי בכך שהכל בסדר. הכול בסדר עכשיו. אני מוגנת.

כבר התרגלתי למראה הצלליות הקלות מתחת לעיניי. לאחרונה זה היה נראה כאילו הן כבר הפכו לחלק בלתי נפרד ממני. הלילה ישנתי רק שעה וחצי. *גם כן שינה.* רטנתי בעצבנות.
כבר הייתי לבושה לחלוטין ורק החלקתי מעט את שיערי הקצר באצבעותיי כשיוֹרִי נכנסה לחדר האמבטיה הקטן. עיניה האדומות הבריקו בחושך ששרר בחדר הקטן להימצאותי הבלתי צפויה.
"יוּקִי!" זה לא היה קשה לשמוע את ההפתעה בקולה. "לא ראיתי אותך אתמול בלילה, מתי חזרת? ולמה את קמה כל כך מוקדם? עדיין לילה!"
"בוקר…" חייכתי אליה דרך המראה. "הלכתי לישון מאוחר יותר, ויש עוד הרבה דברים שצריך לדאוג להם עדיין." אמרתי בלי לפרט הרבה. כמה שפחות, כך יותר טוב. בהתחלה שנאתי את המשפט הזה, אבל הוא היה נכון וחלק בלתי נפרד מהיום שבו אני זוכרת את עצמי.
"את נראית גמורה מעייפות." קבעה יוֹרִי ומבט דואג היה על פניה. חייכתי. יוֹרִי הייתה טובת לב וחברה טובה. עבר רק שבוע מאז החלטתי לעבור לחדרי הפנימייה ועד עכשיו לא היו לי מצבים מתוסבכים שבהן נאלצתי לשקר לה. בכל מקרה ידעתי שהיא לא תהיה הטיפוס החטטן שידאג להוציא ממך את כל הפרטים עד האחרון שבהן. כן, חיבבתי אותה מאוד.
"אני יוצאת," קראתי ויצאתי מחדר האמבטיה, "נתראה בכיתה!" קראתי כשיצאתי מן החדר אל המסדרון החשוך והאפלולי.
האוויר היה לח וקריר וקרני השמש עדיין לא הבהיקו באופק. רגליי החשופות נרעדו מגל הקור הפתאומי שפגע בי ברגע שיצאתי ממגורי היום ופניתי בריצה קלה לעבר המבנה הגבוה של מגורי הלילה.

שאפתי אוויר ונשפתי בכל כוחי במשרוקית.
"כל התלמידים מתבקשים לחזור למגוריהם!" צרחתי מראש החומה לעבר קהל התלמידים, או יותר נכון התלמידות, שהצטופף לרגלי החומה. הן הרעישו יותר מלהקת עורבים והפטפוט הנרגש שלהן עמד להוציא אותי מדעתי.
הנחתי את ידיי על מותניי בעצבנות ובחנתי את ההתגודדות למטה. ליד השערים הצטופפה קבוצה גדולה של בנות שעשו את רוב הרעש.
כופפתי מעט את בירכיי ונחתי ביניהן, גורמת להן למעוד אחורנית בבהלה. "הלימודים להיום נגמרו," אמרתי להן בקול הכי תקיף שהצלחתי לגייס, "לכו למגורי היום!"
הן הביטו בי בהבעות כעס אבל לשביעות רצוני גם פחד והחלו להתפזר. אחרי חמש שניות הן התאספו בקצה השני של השער.
ההשתלטות על הבנות נעשתה קשה מפעם לפעם. הצרחות, הדחיפות, ודמעות האושר המטמטמות של הבנות הרדודות במגורי היום מרטו את עצביי ואיימו למוטט אותי בדחף להרביץ להן.
"עוד עשרים ושלוש שניות!" שתי בנות חלפו מול פניי בהתרגשות כאילו אני לא נמצאת שם כלל. זינקתי מולן וחסמתי להן את המעבר. "למגורים. עכשיו." אמרתי בטון שלא השתמע לשתי פנים. הן בהו בי לרגע בחוסר אמון ואז פנו ללכת, רוטנות משהו שנשמע קרוב מאוד ל-'שומרת ארורה'. לא היה לי ממש אכפת. כבר שמעתי גרועים יותר. אלו הן רק ידעו כמה נכון הכינוי שהדביקו לי… 'שומרת'.
*קלאנק.* הצליל הרם שבר את רעש הפטפוטים ושקט דממה השתרר.
לעזאזל. השער.
קיללתי בשקט והסתובבתי לאחור. השערים הגדולים נפתחו והבנות הסתדרו משני צידי הדרך בשורות צפופות ורוטטות בהתרגשות אידיוטית. הן לא יכלו לעשות את זה קודם?!
*לפחות הן עומדות מסודר ולא מתנפלות עליהם.* חשבתי כשראיתי את תלמידי מגורי הלילה יוצאים אל השביל הרחב.

"אקדמיית קרוס" היא אקדמיה יחידה במינה. עד היום לא קם עוד אחד שחשב להקים מקום כזה. יש שימרו שבצדק.
היא מחולקת לשתי קבוצות. קבוצת היום-השמש, וקבוצת הלילה-הירח. כל אחת מן הקבוצות מתגוררת וחיה באופן מופרד לחלוטין מחברתה ללא שום קשר כלשהו מלבד שעת הדמדומים בה מתחלפות הכיתות.
כיתת היום גומרת את יום הלימודים, ובאופן תיאורטי ובלתי מציאותי לחלוטין, חוזרת למגוריה – מגורי היום, וכיתת הלילה יוצאת אל יום לימודים הנמשך אל תוך הלילה עד השעות המוקדמות מאוד של הבוקר, ואז חוזרת אל מגורי הלילה לישון.
ברעיון הדבר מאוד קל וברור; שום מגע אינו יכול להתאפשר בין כיתת היום לבין כיתת הלילה. הייתה רק בעיה אחת קטנטונת פצפונת; כיתת היום עשתה מאמצים נואשים לפגוש את כיתת הלילה, וכיתת הלילה לא התנגדה לכך.
כיתת הלילה לא הייתה רק כיתת עילית של תלמידים מחוננים. זאת לא הייתה הסיבה למה עמדתי כאן עכשיו, מנסה בכל כוחי להשתלט על כיתת היום. כיתת הלילה מנתה מן הסתם את בני הנוער היפים ביותר שאי פעם נראו לבני האנוש.
היה רק דבר אחד שכיתת היום לא ידעה על כיתת הלילה. סוד כמוס שעצם תכליתו היה יכול לזעזע אותה ולגרום לכאוס מוחלט. סוד אחד עליו הייתה מושתתת כל האקדמיה וסדר יומה.
כיתת הלילה הייתה כולה ללא יוצא מן הכלל כיתת ערפדים.