היי, קוראים לי מיטל ואני בת 14. זה הסיפור הראשון שאני מפרסמת, ואני אעלה עוד פרקים בהמשך. יש לי די הרבה כתובים אז אני אעלה לפחות אחד בשבוע בזמן הקרוב.
אני מקווה שתיהנו!

שמיים

26/10/2012 674 צפיות 2 תגובות
היי, קוראים לי מיטל ואני בת 14. זה הסיפור הראשון שאני מפרסמת, ואני אעלה עוד פרקים בהמשך. יש לי די הרבה כתובים אז אני אעלה לפחות אחד בשבוע בזמן הקרוב.
אני מקווה שתיהנו!

פרק 1

"כריס, כריס תתעוררי. תתעוררי כריסטי, הכול בסדר, זה רק חלום"
לקחתי נשימה אחת עמוקה והפסקתי לצעוק. ראיתי את הפנים של ניק מעלי. הוא נראה מודאג.
לקחתי עוד נשימה והצלחתי לחייך חיוך עייף קטן. "זה נעשה יותר ויותר גרוע, הה?"
ניק נענע בראשו. "לא התעוררתי. אסור לי לישון בחדר אחר. אני לא אעשה את זה שוב". הוא ישב לידי על המיטה והיה רכון מעלי. העיינים הכחולות שלו בהו בי. הרבה יותר יפות מהעיינים החומות שלי. בכלל, למרות צבע העור הבהיר של שנינו שסירב להתכהות, הוא היה הרבה יותר יפה ממני. השיער הבלונדיני הקצר שלו לא השתווה לשיער החום שלי, שעוד לא החליט אם הוא חלק או מתולתל.
"אל תאשים את עצמך, אי אפשר לדעת מתי זה יקרה. ואל תקרא לי כריסטי אני אהרוג אותך. עכשיו צא, אני צריכה להתלבש".
"היי, מה עושים היום?" שאלתי אחרי שיצאתי.
"לא יודע, מה עם סרט?"
"בערב אפשר, אבל מה נעשה עד הערב?"
"אולי תשלימי את שיעורי הבית שלך?"
"כן בטח. היי, אולי נלך לרכוב על חתולים סגולים מעופפים אחר כך?"
"כריס, אני רציני. את צריכה לעשות אותם מתישהו".
"לך קל להגיד אתה לא מקבל שיעורי בית יותר. נו טוב, אבל תעזור לי".
הוא גיחך. "את לא תוכלי לעשות את זה בלעדי, אז מה הטעם לשאול".
התרגשתי. אני מכירה את ניק שמונה שנים- ברור לי שהיום לא נלמד שנייה. הוא התחיל ללכת ואני גלגלתי עיניים והלכתי אחריו. שלא תבינו לא נכון, ניק הוא הבן אדם הנחמד ביותר שהכרתי בחיי והוא היה החבר הכי טוב שלי 8 שנים, אבל לפעמים הוא קצת שקוף.
"הפתעה!"
השתדלתי להיראות הכי מופתעת שיכולתי.
"וואו, חברה, לא היה לי מושג…." יקולל הקול המעצבן שלי שגובהה בשתי אוקטאבות כשאני משקרת. אבל אני מניחה שזה לא ממש משנה. ניק ישמע את מה שהוא רוצה לשמוע. יאמר לזכותם שהם קישטו את חדר השיעורים יפה מאוד. הכול היה מלא בלונים סגולים והסרטים הצבעוניים של ה"יום הולדת שמח" הוחלפו בחדשים (בפעם הראשונה ב- 5 השנים האחרונים) ועוגת שוקולד עם ציפוי סגול.
"יום הולדת שמח! נו, אז מה את חושבת, כריס?"
“זה הרבה יותר מדי. ממש לא היית צריך.”
“וחוץ מזה?”
"זה מושלם. תודה ניק" חיבקתי אותו והסתובבתי אל שאר הנוכחים. "תודה חברה, אתם מדהימים". באמת התרגשתי. למרות שניק בטח קנה הכל, הופתעתי שהם הרשו לו לעשות את כל זה. טים כנראה ראה את ההבעה שלי כי הוא התקרב אלי ולחש: "הוא שיחד אותנו עם בסרטי היום הולדת החדשים".
חייכתי. "זה מסביר את זה".

המסיבה היתה נהדרת, אבל שמתי לב למשהו מוזר. נראה שככל שאני נהנית יותר, ניק נראה יותר שקט ו.. אשם איכשהו. שלוש שעות לאחר מכן, כשהמסיבה נגמרה, בערך בשתיים (זה מה שרע במסיבות הפתעה כשאתה גר בבית יתומים- אם רוצים שכולם יהיו שם צריך לעשות אותה בבוקר), כל ילד יצא לדרכו.
"טוב, אז מה הדבר הראשון שאת רוצה לעשות כבת 16 רשמית, כריס?" ניק ניגש אלי מחייך.
חייכתי אליו בחזרה. "אני בטוחה שכבר תכננת משהו".
"אולי באולינג? לא הלכנו כבר שנים".
"באמת? באולינג?"
"רק כדי להעביר את הזמן עד לסרט. חוץ מזה, את לא רוצה להביס אותי בבאולינג?" החיוך שלו נראה מאולץ מאוד בשלב הזה. "עד שיש לך הזדמנות לנצח אותי במשהו?"
הרגשתי שמשהו מוזר כאן אבל הוא הכיר אותי טוב מדי. אני לעולם לא יותר על הזדמנות לנצח אותו במשהו.
"חשבתי שנוכל לארוחת ערב אחרי הסרט, אולי?"
"נשמע נהדר"
הוא התחיל ללכת לכיוון הדלת.
"ניק?"
הוא הסתובב לאט כמעט כאילו הוא מפחד ממשהו.
"תודה. זה היום הולדת הכי טוב שהיה לי והוא אפילו לא נגמר".
הוא כבר לא הצליח אפילו לחייך. רק הנהן והמשיך ללכת.


תגובות (2)

קודם כל ברוכה הבאה לאתר!
ממש נהניתי לקרוא את הפרק! הכתיבה שלך זורמת ויפה, ומשום מה הרעיון תפס אותי..חח
לא יכולתי להוריד את העיניים מהמסך!
אני מחכה בקוצר רוח לפרק הבא! אה ו – מזל טוב על הסיפור הראשון! חחח
3> נעמי :)

28/10/2012 07:20

היי אהבתי מאוד את הסיפור שלך, האמת שבית אותי כבר בשם שלו ^^"
קצת שגיאות כתיב אבל זה שטויות.. ;)

26/11/2012 12:18
6 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך