יפו

יוסי הרים את הידיים מעל הראש ועשה פרצוף מצחיק. הוא קיווץ את הגבות, ועם הפה הוא כאילו אמר אווו. יסמין הסתכלה עליו משועשעת מחכה לראות איך יתפתחו הדברים.
יוסי הזיז את כפות הידיים בתנועות מהירות ויצר כדור של חוטי אור דקים וזריזים. הוא הנמיך את הכדור אל בין הברכיים וזרק אל התקרה בתנופה. הכדור נעצר רגע לפני שפגע בתקרה והמשיך להסתובב בתוך עצמו.
חוט אור נורה ממנו אל הקיר בשריקה. יסמין צרחה וזינקה אליו. היא תפסה אותו, טפסה והתיישבה.
– ראיתי לך את התחתונים
– נהנתה? שאלה וצחקה.
– כן.
– באיזה צבע הם?
– תכלת.
יסמין הרימה את החצאית ובחנה אותם. יכולתי לראות שהם עשויים כותנה רכה בצבע תכלת ועליהם לבבות קטנים וכהים
– נראה נוח.
– אני אוהבת את הלבבות הקטנים האלו, אמרה ונגעה באחד.
– אני אזרוק לך סמרטוט, תעבירי ניגוב על המנורה?
– לא. עכשיו תורך.
יוסי הסתכל עלי ועדיין לא אמר מילה מאז שהגענו. זה כבר היה מפחיד.
עצמתי עיניים ודמיינתי איך כוח המשיכה מתבטל סביבי ואני מרחף למעלה.
כשפקחתי את העיניים הייתי כבר קרוב אליה, מסתכלת עלי ונהנית. התייצבתי והצבעתי על נקודה בקיר משמאל. גופי נמשך אל הנקודה במהירות וכשהייתי קרוב לקיר נתתי דחיפה חזקה אם הרגל והגעתי עד התקרה. יוסי גם קפץ והתחיל לרחף.
התיישבתי ליד יסמין והסתכלתי עליו. יוסי חתר לכיווננו ונראה מתקשה.
– לא אוהב את התקרות הגבוהות האלו, אמר בקול סובל והמשיך לחתור.
– פעם גרתי ביפו ובשביל להחליף נורה היינו צריכים לקרוא לשכן עם הסולם.
– זה בשביל האוויר נראה לי. גרת שם עם לירון, לא?
הוא לא ענה לי ואחרי רגע כבר ישב איתנו ויד אחת שלו מתוחה למעלה נוגעת בתקרה.
ישבנו מהורהרים איזה זמן ואף אחד לא דיבר עד שיסמין שלפה את הכדור מבין הרגליה והניפה אותו קדימה.
– אסף, כך אותנו למקום יפה.
איך שהיא אמרה את זה ריגש אותי ושמחתי שיש איתנו בחורה כמוה. הנחתי את כפות הידיים על הכדור וחשבתי על ברכה קטנה באמצע יער.