נטע די אנג'לו
התגעגעתי קצת לכתוב את זה, למרות שלא יצא לי פרק משהו.
טדי, זה מספיק להתעללות קטנה בקאיה? אני מקווה שכן (אני קצת יותר מדי מוזרה, לא?)
טוב, תמשיכו סיפורים!

אין אפשרות להתחבא – מסע שתים – פרק שבע-עשרה

נטע די אנג'לו 31/12/2013 882 צפיות 6 תגובות
התגעגעתי קצת לכתוב את זה, למרות שלא יצא לי פרק משהו.
טדי, זה מספיק להתעללות קטנה בקאיה? אני מקווה שכן (אני קצת יותר מדי מוזרה, לא?)
טוב, תמשיכו סיפורים!

אם אני צריך להשוות את יכולות ההדרכה של קונר וג'יימי לאלו של קיירו אז אני אברח לפני שקיירו יהרוג אותי. קונר וג'יימי הם בהחלט בני אתנה.
הם לא הפסיקו לדבר, מסבירים כל מה שהם יודעים על אדריכלות ביוון העתיקה. כל פעם שם פנו הם הסבירו לאן הפנייה השנייה מובילה ואף פעם לא התקדמו ועזבו אותנו. בקיצור, מדריכי טיולים.
"לפחות הם סותמים את הפה קצת." מלמל קיירו.
"טוב, אז לבקשתו של קיירו, נתחיל לחפור." אמרה ג'יימי. כולנו צחקנו, חוץ מקיירו.
הוא נאנח. "למה כולם אוהבים לעצבן אותי?"
השתעלתי. "זאת ממש תעלומה…"
כולם שוב צחקו. קיירו נאנח שוב והמשיך להתקדם מלפנינו.
"קיירו, כדאי שתיתן להם להוביל." אמרה אילנה.
"לא אכפת לי! עכשיו אני אוביל, מי שמתווכח חוטף."
אף אחד לא אמר כלום, עד שכמובן ג'יימי שברה את השתיקה. היא עברה את קיירו ופנתה הצידה. "היי! אני חושבת שמצאתי את זה!"
רצנו אליה. היא עצרה מול דלת פלדה גדולה. "מי רוצה להגיד את מילת הקסם?"
צחקתי. "סומסום היפתח!"
אפילו קיירו חייך. "אברה קדברה."
"בבקשה!" ג'יימי התגלגלה מצחוק על האדמה ואני, אילנה ומירנדה אחריה.
קונר גלגל עיניים וניסה להבליע צחקוק, אבל לא הצליח. "אל תצחקו כל כך מהר, יש כאן קוד."
אבל עדיין התגלגלנו מצחוק. אילנה כבר נרגעה, אבל ג'יימי, מירנדה ואני עדיין לא. המשקפיים שלי כמעט התנפצו מרוב צחוק.
בסוף הצלחתי לקום ומירנדה איתי. אף אחד לא הביט בג'יימי, כבר הבנו שלהרגיע אותה זאת לא משימה פשוטה בכלל. במקום זה הלכנו ובחנו את גלגל הספרות המשונה שהיה מחובר לקיר.
גירדתי בראשי. "מה זה בכלל עושה כאן?"
"אני לא יודעת, אבל אני יודעת מי בנה את זה." אמרה מירנדה. היא הצביעה על כתב קטן ביוונית עתיקה, מה שכמובן לא הפריע לי לקרוא:

היזהרו, מפלצות, לא להיכנס.
אם לא תמותו יהיה זה נס.
אין לעבור את דלת הפלדה,
מעברה השני אין חזרה.
דיידלוס.

עיניו של קונר נצצו. "אתם חושבים שמאחורי הדלתות יש את הסדנה של דיידלוס?"
לפני שמישהו הספיק להגיב ג'יימי רצה לעברנו, חיוך ענקי על פניה. "אז בואו ניכנס!"
היא התחילה לסובב את הגלגל, והאדמה רעדה. סלעים נפלו עלינו והגלגל נראה גבוה בהרבה פתאום.
"ואו, מה זה היה?" שאלה אילנה.
מירנדה הנינה יד על האדמה. "מוקשים. בכל המקום הזה. אם ננסה לברוח הם יופעלו, ואם נטעה בספרה אחת בקוד גם."
למרות ההבנה המפחידה, ג'יימי רק חייכה. "דיידלוס גאון."
"תגידי, ילדונת, והעובדה שאנחנו בתוך מלכודת שמובילה למוות בטוח לא מפריעה לך?" סינן קיירו בשיניים חשוקות. באמת תהיתי איך הוא לא הסתער על ג'יימי עד עכשיו, הם ההפך המוחלט זה מזו.
היא משכה בכתפיה. "זה היה אולי קצת מפריע לי אם לא הייתי יודעת את הקוד."
העיניים של כולנו נפערו. "את יודעת את הקוד?"
היא חייכה חיוך שחצני. "ברור, זה פשוט מאוד. זה איקארוס!"
היא עמדה שוב לסובב את הגלגל, אבל מירנדה עצרה אותה. "חכי ג'יימי. לא לגמרי בטוח שזה הקוד."
היא גלגלה עיניים. "ברור שאני בטוחה, אני בת אתנה."
ואז היא נשמה עמוק, והתחילה לסובב את הגלגל. היא הניחה את המחוג הקטן על הספרה אחת, בינתיים לא קרה כלום.
עשר. עדיין כלום.
מאה. בינתיים האדמה נראתה רגועה למדי.
היא עמדה לסובב עוד פעם, אבל אז קלטתי משהו.
כאן צריך להשתמש בגימאטריה. וג'יימי, כמו רובנו, היא דיסלקטית.
"ג'יימי, חכי!" קראתי, אבל כמובן שאיחרתי.
היא סובבה למספר שבעים.


תגובות (6)

המשך מיד ואני אעלה מחר בגלל שהשעה קמת מאוחרת לא?

31/12/2013 11:08

*קצת

31/12/2013 11:08

כן, קצת מאוחר…

31/12/2013 11:09

טוב.. קטנה…

31/12/2013 14:13

תקשיבי קירסי, יש לי הצעה בשבילך.
לפני כל פרק תכתבי מנקודת המבט של מי זה, כי לפעמים עובר הרבה זמן בין הפרקים ושוכחים מי זה…

31/12/2013 14:15

תקשיבי קירסי, יש לי הצעה בשבילך.
לפני כל פרק תכתבי מנקודת המבט של מי זה, כי לפעמים עובר הרבה זמן בין הפרקים ושוכחים מי זה…

31/12/2013 14:15
7 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך