נטע די אנג'לו
מצטערת על הפרק המשעמם אפילו מהרגיל, הייתי חייבת לגמור אותו כדי לעבור סוף סוף לג'וש.
טוב, אז מי שרוצה לדעת, היום יום ההולדת של ניקו! מזל טוב! (אל תשאלו אותי איך אני יודעת... אני יודעת את תאריכי ימי-ההולדת של כולם חוץ מליאו, פרנק ופייפר) אני כמו תמיד ביום הולדת של מישהו מהסדרה, מתחילה לקרוא את פרסי ג'קסון מההתחלה. אבל זאת רק אני...
ודבר אחרון - מי שרוצה לקרוא את הפרק הראשון של בית האדס מתורגם, הנה קישור: http://bit.ly/BeitHades1 כולל הודעה קורעת לב מריק. ומי שרוצה לדעת מה הכריכה בעברית, מצויר שם הארגו 2 עם צב ים ענקי מעופף... אין לי מושג מה זה אמור להיות...
כולם להמשיך סיפורים!
נ"ב: הסדרה הזאת מוקדשת עכשיו לטדי, כי היא עשתה לי רגשות אשם והקדישה לי את שילד. אני שונאת רגשות אשם.

אין אפשרות להתחבא – מסע שתים – פרק שמונה-עשרה

נטע די אנג'לו 28/01/2014 877 צפיות 21 תגובות
מצטערת על הפרק המשעמם אפילו מהרגיל, הייתי חייבת לגמור אותו כדי לעבור סוף סוף לג'וש.
טוב, אז מי שרוצה לדעת, היום יום ההולדת של ניקו! מזל טוב! (אל תשאלו אותי איך אני יודעת... אני יודעת את תאריכי ימי-ההולדת של כולם חוץ מליאו, פרנק ופייפר) אני כמו תמיד ביום הולדת של מישהו מהסדרה, מתחילה לקרוא את פרסי ג'קסון מההתחלה. אבל זאת רק אני...
ודבר אחרון - מי שרוצה לקרוא את הפרק הראשון של בית האדס מתורגם, הנה קישור: http://bit.ly/BeitHades1 כולל הודעה קורעת לב מריק. ומי שרוצה לדעת מה הכריכה בעברית, מצויר שם הארגו 2 עם צב ים ענקי מעופף... אין לי מושג מה זה אמור להיות...
כולם להמשיך סיפורים!
נ"ב: הסדרה הזאת מוקדשת עכשיו לטדי, כי היא עשתה לי רגשות אשם והקדישה לי את שילד. אני שונאת רגשות אשם.

~רוב~
"ג'יימי!" צעק קונר.
היא הסמיקה. "סליחה…"
קיירו קילל בשקט, משהו שאני מקווה שג'יימי לא שמעה. "ממש נהדר. אנחנו עומדים למות בעוד שתי דקות."
"דקה וחצי…" מלמלה מירנדה.
"תודה."
נאנחתי. "הסיבה הכי טיפשית למות: בגלל דיסלקציה."
פתאום קונר חייך והזדקף. "רגע, מי אמר שאי אפשר לבטל את זה?"
"למה אתה מתכוון?" שאלה אילנה.
הוא הסתובב וסובב את הגלגל לאחור. "יכול להיות שאפשר לתקן את זה."
חייכתי. "רעיון לא רע."
הוא הנהן וחזר למאה, אז הוא סובב מהר לאחד וחייך. "זהו."
אבל המערה עדיין רעדה. טקטוק שעון הדהד בכל המערה.
"זה לא עובד!" צעקה אילנה.
קונר גירד בראשו. "זה… זה היה אמור לעבוד."
"תגמור את כל הקוד!" ג'יימי הסתערה על הגלגל, אבל קיירו העיף אותה הצידה והתחיל לסובב. הוא היה היחיד מבנינו בלי דיסלקציה.
"חצי דקה…" מירנדה התחילה להחוויר וקונר אחריה.
"ורק עוד שנייה…" קיירו סובב לשישים וחייך. קול פיצוץ הדהד במערה אבל לא קרה לנו כלום.
כולנו נאנחו בהקלה.
חייכתי. ודפקתי על ראשי. "כן, הראש עדיין שם."
אף אחד לא צחק. כולם גלגלו עיניים ונכנסו דרך הדלתות שנפתחו. אני נכנסתי אחריהם, והדלתות נסגרו מאחורי.
נשארנו לבד בחשיכה כמעט מוחלטת, כל מה שיכולתי לראות היו בקושי הפנים של חברי.
"טוב," אמרה אילנה והכניסה את ידיה לכיסים. "מה דעתכם שנמצא מקום לנוח בו לפני שניתקל בעוד מלכודת מוות?"

אני חושב שהלכנו בערך חצי שעה, עד שמצאנו פינה מוארת קטנה והתיישבנו בה. קיירו לא הפסיק להגיד שאנחנו עצלנים ושצריך להמשיך ללכת, אבל גם לו לא היה כוח ללכת. הוא פשוט התיישב והתחיל לנקות את החרב שלו, נזהר שלא לגעת בלהב בידיים חשופות.
קונר וג'יימי ניסו להחזיק כמה שניות לפני שקרסו. ג'יימי סרטטה באדישות קווים על החול שישבנו עליו וקונר שיחק עם בובת הגלדיאטור שלו, אבל שניהם בכל זאת נרדמו מהר.
אילנה ומירנדה אפילו לא ניסו להחזיק מעמד. מיד כשעצרנו הן נרדמו. תהרגו אותי אם אני יודע איך הן עשו את זה כל כך מהר.
ואני פשוט שכבתי לי על הגב כשידי מתחת לראשי. לא רציתי לישון אבל גם לא התאמצתי להישאר ער, פשוט בהיתי בתקרה ריק ממחשבות.
כמה דקות שכבתי ככה עד שקיירו גמר לנקות את חרבו והתקדם אלי.
"לך לישון." הוא אמר. "אני כבר אדאג שמפלצות יאכלו לך את המוח שאין לך."
גלגלתי עיניים. "אני הולך לישון עוד מעט."
"יופי." זה היה הרגע שהתחלתי לשים לב שהוא כל הזמן החזיק בצווארון הז'קט שלו ביד אחת, והיד השנייה היתה מונחת על הכפתור שמאפשר לו להוריד את הז'קט.
קימטתי את מצחי. "למה אתה אף פעם לא מוריד את הז'קט שלך?"
הוא הזעיף פנים. "תמיד קר לי."
ידעתי שהוא משקר. גם אם אני לא הייתי רגיש לחום ידעתי שבמערה חם, מאוד. ראיתי את אגלי הזיעה שלו שבטח לא נוצרו מלחץ.
"היי, אתה בוחר אם להאמין לי או לא. אני יודע אם זה נכון." הוא הבין שאני לא מאמין לו וחזר להתיישב ליד החרב שלו. "עכשיו לך לישון כבר."
נאנחתי ועברתי לשכב על הצד, כשגבי מופנה אל קיירו. לא זזתי ונשמתי בקול שהזכיר נחירה.
"אני יודע שאתה לא ישן." אמר קיירו. "לא קל לעבוד עלי."
הזעפתי מעט פנים וחזרתי לשכב על הגב. "אתה מתגעגע לניק, מרנה וג'וש?"
נראה שהשאלה קצת הפתיע אותו, כי הוא חשב קצת לפני שענה. "לא, ולא אתגעגע. השלושה האלה מסוגלים להסתדר בעצמם בלי שום געגועים."
שוב היתה לי הרגשה שהוא משקר. גם אם לא יודע בזה אפילו אם ייענו אותו קיירו דואג לחברים שלו, אחרת היה קם והולך ממזמן. את ניק, מרנה וג'וש הוא מכיר הכי הרבה, וברור שיש להם היסטוריה משותפת. גם אם לא היה לו לב הוא אמור להרגיש משהו.
הפעם פיהקתי לפני שהוא הספיק לחלוק על מה שאני חושב. עצמתי עיניים והנחתי את ידי על בטני, כמו מומיה ישנה. "תעיר אותי מתי שתצטרך, ואני מקווה שלא תצטרך אותי."
נרדמתי, ואיכשהו ידעתי שקיירו הנהן.


תגובות (21)

סוף סוף קירסי, עבר כבר הרבה זמן!
תמשיכי!!

28/01/2014 07:06

קראת לי קירסי! יש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אני אוהבת שקוראים לי בשם הזה…
וגם את תמשיכי, אבטיח.

28/01/2014 07:07

אה וכן, את אומרת פיצה אז אני עכשיו אומרת אבטיח. זה האוכל האהוב עלי.

28/01/2014 07:08

מיאו. נטע, כמה זמן לא דיברתי או ראיתי אותך! ניאן מיאו.

28/01/2014 07:08

כן נכון… זה כי שנינו לא המשכנו כלום, ואני אוהבת להמשיך סיפורים.
אז… הבנת את הרמז…

28/01/2014 07:09

אני התחלתי סיפור חדש~

28/01/2014 07:16

כן, ראיתי. אני אקרא אבל בטח לא אבין שום דבר כי לא קראתי את הספרים המקוריים. גם ככה יש לי עשרים ספרים שאני צריכה לקרוא בבת אחת שחמישה מהם זה פרסי ג'קסון.

28/01/2014 07:18

אין לזה ספר מקורי. זה לא פאנפיק.

28/01/2014 07:27

אופס, התבלבלתי…
לא נורא, זה עוד שקל ל"אם היה לי שקל בכל פעם שהתבלבלתי במשהו"

28/01/2014 07:35

המשך!

28/01/2014 07:37

תמשיכי!
נ.ב. בקשר לדור החדש: נטע (או קירסי, איך שתעדיפי..) את חושבת שכדאי לי לכתוב את הדור החדש במספר יודע כל או כמו שאני כותבת בדרך כלל?
אם זה מספר גיבור אני יכולה היום לפרסם אבל אני חושבת שמספר יודע כל זה יותר טוב..
מה את חושבת?

28/01/2014 07:52

לא ממש הבנתי את זה… למה את מתכוונת?
ותקראי לי איך שבא לך, אני פשוט אוהבת שקוראים לי קירסי.

28/01/2014 07:59

אז אני אקרא לך קירסי, קירסי.
אני מתכוונת או שכאילו מספרים על משהו שקרה אבל אתה לא בסיפור, או כמו בכל שאר הסיפורים שלי עם נקודת המבט

28/01/2014 08:03

נקודת מבט! זה הכי כיף!

28/01/2014 08:03

סבבה תודה! :)
אני מקווה שאני אספיק לסיים את הסיפור היום (יש לי עבודה בהיסטוריה למחר…..)

28/01/2014 08:05

אני אוהבת היסטוריה! זה המקצוע האהוב עלי! (בשנה שעברה הייתי גומרת את השיעורים לפני שנתנו אותם ועברתי בכל הכיתה כדי לעזור לכולם ואז יצא שרבו עלי שאני אעזור)
על מה העבודה?

28/01/2014 08:06

גם אני מאוד אוהבת היסטוריה וגם אני ממש אוהבת את המורה!
זה על המהפכה התעשייתית. נראה לי שאני מסיימת את זה עוד חצי שעה, שעה…. נקווה…

28/01/2014 08:09

נקווה…
המורה שלי בסדר (היא דומה לי במידה מפחידה) אבל בתחילת השנה היא העירה לי על כל מה שאמרתי. זה ממש מעצבן (כן, היא ממש דומה לי)

28/01/2014 08:11

המורה שלי ממש כיפית. כל שבוע זוג ילדים מציגים נושא שהם קיבלו ואז עושים פעילות עם ממתקים כלשהם. (גם פעם אמרתי איזה 3 מילים על הרצל (כן… היא גם המורה שלי לתרבות ישראל..) אז היא נתנה לי סוכריה (: )

28/01/2014 08:15

המורה שלי גם מלמדת תרבות ישראל!
היא עושה לנו משהו דומה, שאם יש לך תשובה ממש טובה אתה מקבל נקודות, ומי שיהיו לו הכי הרבה נקודות יקבל פרס (לי יש 15 נקודות)

28/01/2014 08:16

המשך ומיד

28/01/2014 09:12
8 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך