דמדומי האלים פרק 46

~אביעד~ אחרי שהספינות הטילו עוגן ליד אתונה(שנהרסה) אני ושאר מפקדי הספינות התכנסנו להתיעצות."בחלום שלי ראיתי מעיין שכנראה די קרוב לפה" אמרתי."איך בדיוק אתה יודע שהוא פה" שאל אחד המפקדים."אני מניח שהוא פה כי כבר שלחתי סיירים שאישרו שהמעיין נמצא" אמרתי."בסדר, אז מי ילך לחפש את היהלומים" שאלה מישהי. איירה,המפקדת של "הארגו 5" קמה. היא יותר חזקה משאר החצויים כי היא בת של שני אלים, ארס ואפרוטידה."אני חייב לצאת, לפי האגדה רק בן האלים יכול לגעת ביהלומים" אמרתי. אחרי הצבעה שערכתי נקבע שאני אנדרו ואיירה יצאו לחפש אחר היהלומים. כעבור כמה דקות אני,אנדרו ואיירה כבר עלינו על מלתעות(הדרקון שלי, למי שלא זוכר) והוא התחיל לדהור(דרקונים יכולים לדהור?) לעבר עומק היער שם נמצא המעיין

אחרי כשעה הגענו למיקום המעיין. ירדנו מגב הדרקון והתחלנו ללכת בזהירות לעבר המעיין."לא לגעת בשום דבר" הזהרתי אותם."האלה קיבלה ממש קנאית" ציין אנדרו. הסתכלתי לעבר השמש. הצד השחור החל לכסות את הצד המואר של השמש,בדיוק כמו שראיתי בחלום. הגענו אל שפת המעיין."היהלומים אומרים להיות פה איפשהו" אמרה איירה ובלי ששמה לב דרכה בתוך המים. פתאום כשני מטרים מאיתנו עמדה אישה עם מטה ועליו מגולף ראש אריה."אני שונאת שמטנפים את המעיין שלי" היא רטנה והניפה את המטה. היא ירתה קרן אור לעברנו. הספקתי להתחמק אבל קרן האור פגעה באנדרו ואיירה והפכה אותם לאריות מפוסלים."יותר יופי למעיין" היא אמרה והסתובבה אליי. היא הניפה את המטה. הרגשתי שאני הופך אט אט לאריה בגודל טבעי הייתי חייב לעשות משהו. לפתע כמו משום מקום נשמעה שאגה אדירה ודמות ענקית צנחה מהשמיים ונחתה על האדמה. כשהוא נחת גל קסם התפשט ואני הרגשתי שאני לא הופך לאריה יותר. הדמות הענקית הסתובבה אל האלה."אני הוא אל האדמה הקדום" האל פשט את ידו וגוש סלע ענקי העיף את האלה לתוך המעיין. קיבלה שאגה וירתה קרן אור לעבר האל הקדום אבל המתקפה שלה רק נבלמה בשריון הארד של האל. אל האדמה הקדום הניף את חניתו והטיח אותה בקיבלה שהתפוגגה עם מגע החנית. ברגע שהיא התפוגגה אנדרו ואיירה חזרו לצורתם הטבעית."מה קרה" שאל אנדרו."החמצנו משהו" הוסיפה איירה."לא הרבה חוץ מאל קדום חדש" אמרתי ואז קלטתי שלא עדכנתי אותם בקטע של האלים הקדומים אז סיפרתי להם."גדול" אמר אנדרו כאשר גמרתי."שאר האלים הקדומים יופיעו כאשר יתחיל הקרב האחרון" אמר אל האדמה. הוא פנה ללכת אבל אז נזכר כנראה שהוא שכח משהו. הוא פנה אליי."האלים הקדומים עובדים על חרב שאף חזקה יותר מהחרב הקודמת שלך" במילים אלה הוא נעלם כאילו בלעה אותו האדמה(אני מניח שהיא באמת בלעה אותו הרי הוא אל אדמה). נכנסתי לנהר. פתאום הרגשתי קסם חזק מאוד באזור. עקבתי אחרי תחושת הקסם עד שהגעתי לאמצע הנהר. חפרתי שם עד שראיתי שלושה יהלומים. לקחתי אותם ושמתי אותם בכיס. כעבור כמה דקות כבר ראינו את הספינות. עלינו על הארגו 1."היהלומים בידינו" הנפתי את היהלומים וכולם הריעו. פתאום ראיתי כדור אש סגול וענקי במידה שלא יאמן. זה הדבר האחרון שראיתי לפני שאיבדתי את ההכרה