הגיבור שהוא שמש וירח- פרק 6

כבר בחמש בבוקר לוק ידע שמשהו לא בסדר. השמיים היו בהירים, לבנים מערפילי בוקר. אבל הביתן של אפולו לא התחיל לזרוח. השמש שעלתה באיטיות בין הגבעות נראתה קטנה ומסכנה. כאילו בודדה בשמיים. משהו נורא קרה. ילדי אפולו האחרים התעוררו רק בסביבות השעה עשר, כי למרות שרבים מהם היו משכימי קום, החוסר באור הבוהק שהתרגלו אליו עיכב את ההתעוררות. כולם היו לחוצים כשהתעוררו. מעטים מהחניכים אכלו ארוחת בוקר, וגם אלו שאכלו השתרכו באיטיות ברחבי המחנה. כירון קרא את כולם לאסיפה, אבל לקחו לפחות ארבעים דקות עד שכולם הגיעו. לבסוף פתח כירון את פיו והודיע בקול עצוב: ״אפולו וארטמיס, האלים התאומים, נחטפו.״ שקט השתרר לרגע בין כולם. ״אבא נחטף?״ שאלה פתאום איריס, ילדה בת שמונה מביתן אפולו. מישהו מיהר להרגיע אותה, אבל פרץ המלמולים כבר החל, ולוק כבר לא הצליח להתרכז. הוא שנא רעש. היה קשה לקלוט שבני המשפחה האחרונים שלו, אלו שהיו למעשה היחידים שמשנים משהו בעולם הזה שהגיע אליו, נעלמו פתאום. זה נראה בלתי אפשרי שאל יחטף. ״מישהו יודע מה בדיוק קרה?״ הוא שאל בקול צרוד. ״אני לא חושב.״ אמר מישהו לידו. ״אני לא זוכר שאי פעם נחטפו שני אלים בבת אחת. הם בטח יצליחו לברוח.״ אבל לוק ידע שזה לא ככה. הטיטאן נוקם בו בדרך מוזרה מאוד, אבל הוא נוקם. משהו רע יקרה לסבא וסבתא שלו והוא חייב לעשות משהו.
״צריך לארגן מסע חיפושים.״ הכריז כירון. ״יש מתנדבים?״ איש לא הרים את ידו. אנשיםלא יכלו להתמודד מול משהו שיכול לחטוף שניים מאלי האולימפוס. ״אני.״ אמר לוק פתאום. כירון מצמץ. ״אבל אתה חדש.״ הוא אמר. ״ואתה נצר, כך שכוחותיך חלשים יותר.״ ״לא אכפת לי.״ ענה לוק בשקט. ״אני יודע שאני מסוגל, וגם אם לא, אני חייב לנסות.״ כירון הנהן בראשו. ״אם כך, לך לאסוף את החפצים שלך. אפגוש אותך בעוד שעה בבניין המרכזי.״ הקהל פינה לו דרך בשעה שהלך אל ביתן אפולו. הוא לא הביט באף אחד מהם. הוא הרגיש מנותק. שלא לדבר על זה שאין לו מושג מה יעשה. אבל המסע הזה היה חשוב לו בהרבה מכל השאר.