טרטרוס – פרק 5

כולם היו מבוהלים וגם מבולבלים, מקהל החצויים נשמעו לחשושים כמו: " מי זאת הנבחרת ? ", ו-" עוד מלחמה ?! בקושי שרדנו את הראשונה ? ".
גם אני קצת פחדתי, טוב מי לא ?!.
" חצויים נא להירגע " אמר כירון.
" אתה מצפה מאיתנו להירגע, כרגע גברת רייצ'ל האורקל ניבאה לנו שהטיטאן הנורא מכל מי שזה לא יהיה מתעורר וכנראה שכמו קורנוס גם הוא ירצה להשמיד את האלים ואותנו " צעקה מישהי.
" נכון " צעק מישהו אחר.
אחרי מס' דקות נראה שרייצ'ל התחילה להתעורר, והיא נראתה יותר מבולבלת מכולם יחד.
" מה קרה ? " היא שאלה.
" נבואה " ענו כולם יחד.
" ראיתי דברים נוראיים " רייצ'ל אמרה והחזיקה את המצח שלה.
" ראית מי הנבחרת ? " שאל מישהו מהקהל.
" נערה, היה לה שיער שחור היא נראתה בערך בת 13 " אמרה רייצ'ל.
" עוד משהו ? " שאל כירון.
" רגע היו לה עיניים ירוקות ו…. " היא אמרה.
" ברור לכולנו מי זאת עכשיו " קטעה את רייצ'ל לייסי.
כל העיניים הופנו אלי לא הבנתי למה.
" מה ? " שאלתי.
" שיער שחור עיניים ירוקות, תיאור מדויק של בני פוסידון ולפי מה שאנחנו רואים את בת פוסידון היחידה במחנה " הסבירה לייסי.
" היי מה איתי ? " שאל פרסי.
" אמרתי בת פוסידון לא בן פוסידון " אמרה לייסי.
" אני ?!, לא נראה לי " אמרתי.
" כל הסימנים מצבעים עלייך " אמר מישהו.
" בואו נפסיק את הדיון הזה, כולם תחזרו לביתנים ואדליין בואי איתי " אמר כירון.
כירון הלך לכיוון הבניין המרכזי, הלכתי אחריו בפחד לגבי מה שהעתיד צופה לי, כבר הספקתי לשמוע מפרסי על הקרב על האולימפוס שהיה בשנה שעברה, הוא סיפר לי שהטיטאן קורנוס שנגדו נלחמו, היה חזק ביותר ואם אני הולכת להלחם בטיטאן הנורא מכל לפי הנבואה אז הלך אלי.
כירון נכנס לבניין המרכזי ואני נכנסתי אחריו.
" לפי הנבואה חבר וחברה צריכים לצאת איתך למסע, מי הם ? " שאל אותי כירון.
" נטשה היא חברה טובה כבר שנים אז היא בטוח באה איתי, ו…טוב…אה… נראה לי שאדריאן יהיה מתאים יש לו ניסיון בכל זאת " אמרתי.
" טוב אני אודיע להם ומחר בבוקר תצאו למסע, בינתיים תתארגני " אמר כירון.
חזרתי לביתן פוסידון כדי לארגן לי תיק, פרסי ישב על המיטה שלו, לקחתי תיק שנח בפינת החדר והכנסתי לתוכו: קופסה עם עוגיות אמברוסיה, תרמוס נקטר, כסף ( דולרים ודרכמות זהב שקיבלתי מכירון לפני כמה ימים ), וכמה בגדים.
השארתי את התיק בביתן והלכתי לכיוון הים, עליתי לצוק והתיישבתי שם, איך אני אמורה להביס טיטאן אם אני בקושי מסוגלת להלחם בחרב ?, חשבתי.
אחרי הרבה זמן שישבתי על הצוק גיליתי שכבר ממש מאוחר וחזרתי לביתן, נשכבתי במיטה שלי ונרדמתי ללילה האחרון שלי במחנה.
*******
בבוקר הייתי מוכנה למסע אבל לא מצאתי את נטשה ואדריאן בשום מקום, חיפשתי באולם האימונים, בביתנים ובאולם המלאכה, אך הם לא היו בשום מקום, ולבסוף מצאתי אותם מדברים עם כירון במרפסת של הבניין המרכזי.
"…אוקיי אני אסדר את זה " אמרה נטשה.
" יופי אני רואה שהצטרפת אלינו אדליין " אמר כירון.
" כן " אמרתי.
" טוב, יש לכם הכול ? " שאל כירון.
" כן " ענינו לו.
" אז כדי שתצאו " אמר כירון.
הלכנו לכיוון גבעת החצויים, עם התיקים והכול, ויצאנו למסע שישנה את גורל, שלנו וכנראה גם של העולם.