כס האדס- פרק 3- יום הולדת שמח, בנות!

הגבר צחק ואמר, "אחחח, שתי האחיות נפגשו." הבטתי במאסי, אולי היא תדע את פשר הדברים. אך מאסי טלטלה את ראשה בחוסר הבנה. אבינו צחקק. אך הצחוק היה נשמע כמו אלפי אבנים במפולת. "על מה אתה מדבר?" שאלתי. עיניי היו עצומות בכוח. אבל אבי הפסיק לצחוק ואמר "אלות הגורל רוצות שלא אתערב." הפנים שלי התקמתו והתעוותו בניסיון להבין את דברי אבי. אבי הרכין את ראשו וחייך חיוך. "אתן מבינות, כשחצויים יודעים את הנבואות עליהם, הם מנסים לשנות את הגורל." הוא הרחיב את חיוכו ואמר;"אתן מבינות, יקירותיי, זה הורס את כל הכיף!" הפנים שלי החווירו, ואז מאסי נשמה נשימה עמוקה ושאלה אותו;" מה אתה רוצה, אבא?" היה אפשר לראות שרעד חולף בגופה כשאמר את המילה 'אבא'. אבינו חיך חיוך קצת יותר ידידותי, אפשר לומר. ושלף שתי קופסאות עטופות. "יומולדת שמח, בנות." הבטתי במאסי ששאלה: "יש לך היום גם יומולדת?!" הנהנתי קלות בראשי. מאסי פתחה את המתנה שלה. זה היה אוכף, לגב של ג'ים. מאסי נראתה כמתאמצת לחיך לאבי. אבי חייך ואמר:" אל דאגה, באוכף יש גם מסרק ענקי, וחרב חדשה בשבילך." מאסי חייכה חיוך ענק, כאילו היתה בת 5 שכרגע קיבלה בובת ברבי חדשה. כשפתחתי את המתנה שלי, היה שם גור חתולים שחור קטן, וקערה, עם שק מזון. שאלתי את אבא שלי בקור רוח;" תודה אבא, אבל איך לעזאזל אני אמורה לסחוב את זה?!" אבא שלי צחקק שוב, והצביע על כפתור בצד הקופסא. לחצתי עליו, והוא התקפל לדיסקית, שהנחתי בתיק שלי, וליטפתי את הגור. במתנה היה גם ספר. על כריכת הספר היה כתוב: "דמדומים" פני התעוותו ואמרתי;" אני לא אוהבת ספרים דביקים." הוא החליף לספר: "התעלומה המסתורית של הכלב בלילה" פניי שוב בתעוותו, "לא אוהבת ספרי אימה!" הוא נאנח ומלמל משהו כמו: "איזה ילדה קוטרית!" והחליף לספר:"פנג הלבן" חייכת חיוך ואמרתי: "זה מצוין! ספרי קלאסיקה!" אבא שלי חייך בעצבנות, "ו… הוא יתחלף לספר אחר כל פעם שתרצי!" חייכתי חיוך, ונזכרתי במציאות, הסתובבתי ואמרתי: "אבל חכה, תעזור לנו." אבל הוא נעלם בענן שחור של עשן, מותיר אותי ואת מאסי, מאחור, משתהות.
~המשך יבוא!~