עלייתו של האסור פרק 3

צבי 4000 02/03/2016 1018 צפיות אין תגובות

(אביעד) בזמן העילפון היה לי חלום. בדרך כלל אין לי סיוטים אבל האחד הזה היה סיוט במלוא מובן המילה. ראיתי הר ענקי. למרגלותיו זהיתי את האורות של חיי לילה של עיר. ספינו פאר עגנו בחופי המפרץ של העיר ומטוס בדיוק נחת בשדה התעופה. העננים היו החלק המוזר. הם היו אפורים וזועפים ומחוץ לתחומי העיר היו שמיים כחולים של שקיעה בלי שום ענן. לפתע יצור ענקי בגובה של 12 מטר עם שריון עשוי עצמות וחתיכות של בשר אנושי נחת בעיר ובדרכו ריסק בניין. מיקדתי את מבטי וראיתי שיש לו פנים מוזרות. הם היו מערבולת שחורה ששאבה כל דבר שזז בעיר ולמרבה הצער זה בני אדם. כל פעם שבן אדם נשאב את פני היצור הוא הפך לאפר ונבלע בפני המערבולת. היצור הרים את ראשו ופנה אליי."האם עדיף יותר שאבלע אותך בלי שום ייסורים?" הוא שאל. קולו היה רם כל כך שהחלונות של כל המבנים הקרובים ליצור נשברו וגלשו מטה במפל של זכוכית. הרגשתי שגופי נמשך לפני המערבולת ורגע לפני שהגעתי אליו שמעתי קול קורא בשמי. התעוררתי במהירות והראש שלי נגח במשהו קשה "איי" התלונן אוסטין."איפה אני?" שאלתי והסתכלתי סביבי. קלטתי שאנחנו בתוך אוהל. בתוכו היו 5 שורות של מיטות עליהם שכבו הרבה נערים. נראה שאין מיטה אחת פנויה בכל האוהל."כדאי שתנוח" אמר אוסטין."חטפת מכה קשה מהשור"."אני חטפתי? הוא זה שפשוט הפך לאפר מקרן האור!" אמרתי. הוא בהה בי בלי להבין."קרן אור?" שאל בחשדנות."זה מה שזה היה, אוסטין. אני לא משקר" השבתי לו וניסיתי לקום. ברכיי כשלו."לא כל כך מהר" אוסטין תפס אותי ועזר לי להתיישב על המיטה."בכל מקרה חטפת זעזוע רציני".שמתי לב שהרגל שלו חבושה במקום שבו נעץ השור קרניים."אה זה? לא כל כך נורא. אמרו שתוך כמה ימים הרגל תחזור להיות בריאה" אמר אוסטין לאחר שראה שאני מסתכל על הרגל שלו."כשתחלים אני אקח אותך לסיור במחנה."האמת היא שאני אערוך את הסיור" נשמע קול. פניתי לעבר הקול וחשבתי שאני הוזה. מולי עמד אדם שמפלג גופו ומעלה נראה כמו בן אדם רגיל אבל מהמותניים ומטה הוא נראה כמו סוס. מאחוריו הצליף משהו שאחר כך קלטתי שהיה זנב סוס."אתה מין סוג של אדם עם רגלי סוס?" שאלתי. "אבחנה מדויקת נער צעיר אבל המונח הוא קנטאור". כמעט פרצתי בצחוק אבל פני האיש היו רציניות."איזה מין מחנה זה שיש בו קנטאור?" שאלתי את אוסטין."מחנה החצוים" הוא השיב וחלץ את נעליו. בשלב זה כבר החלטתי שאני הוזה. במקום כפות רגלים היו לו פרסות ורגליו… עם המון צמר חום. נזכרתי בשם היצור."סאטיר?" שאלתי."כן" הוא אמר."המקום הזה הולך ונהיה מוזר מרגע לרגע" אמרתי."אין לך שום מושג" אמר אוסטין וציחקק."מרגיש מוכן לסיור?"


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך