עלייתו של האסור פרק 5

(אביעד) בזמן ההליכה למדורה חשבתי על הסיוט שהיה לי. שקלתי לספר לריילי כדי לראות אם היא יכולה לייעץ לי אבל פסלתי את הרעיון. לא התחשק לי להפיץ פניאקה במחנה, במיוחד אחרי שזימנתי את היצור המוזר השלדי. פתאום התחלתי להרגיש כאב חזק בראשי."עשה כמצוותי כדי לחיות" שמעתי קול. כשהסתכלתי לצדדים אף אחד לא היה מופתע אז הבנתי שרק אני שומע את זה. הקול חזר על עצמו עוד פעם ואז נעלם. בזמן שהייתי נטוע במקומי מישהו התנגש בי וכמעט הפיל אותי. הצלחתי להישאר על הרגלים וצעקתי:"תתסכל לאן אתה הולך"."אולי אתה לא תעצור ככה באמצע הדרך" השיב גייקוב. העלמתי ממנו והמשכתי ללכת. התישבתי במקום של ביתן הרמס סביב המעגל. השירה התחילה אבל לא היה לי מצב רוח לשיר וגם לא אהבתי להיות במקומות עם הרבה רעש (תלוי במה שעושה את הרעש) אבל גם בגלל ששמעתי את הקול ההוא שוב."הגיעה השעה, עשה את זה!".'לעשות מה?' ניסיתי לתקשר עם הקול במחשבתי. להפתעתי זה עבד."הוא יגיע עוד מעט ילד. תזדרז!. אתה צריך להזהיר את כירון. משהו עומד לקרות ויהיו לזה השלכות הרסניות".'מי מגיע?' שאלתי אבל הקול השתתק."נהדר" חשבתי לעצמי. במקום זה הוא אמר:" כירון עומד להכריז על מסע חיפושים. הוא יבחר את ידידתך להיות המנהיגה של מסע החיפושים. כשזה יקרה הוא יגיע ואם לא תצליח להשתמש בכוחותיך הוא יסכל את מסע החיפושים עוד לפני שזה אפילו התחיל". בדיוק איך שהוא סיים לדבר במחשבתי כירון ביקש שקט סביב המדורה. "בטח כולכם שמעתם על תקרית שור המתכת היום בבוקר"."איך אפשר שלא?". נשמע קול."זה היה ממש מצחיק עם הסאטיר איך שהשור העיף אותו". צחקוק נשמע ממנו ומחבריו. כירון התעלם מהם."לאחר שהשור הובס גילינו משהו מטריד ביותר" הוא פתח את ידו וחשף טבעת עם סמל מוזר בצורת פרצוף מתערבל."כשאחד החניכים שלנו בדק את הטבעת הוא גילה נקודות ציון שמצביעות על מיקום סמוך להר אולימפוס המקורי. לאור הגילוי האחרון החלטנו אני ומר ד' על מסע חיפושים כדי לגלות מה יש במיקום המסומן בטבעת" הוא אמר."כבר בחרתי, לאחר שהתיעצתי עם מר ד' מי יהיה המנהיג של מסע החיפושים הזה אבל לפני שאנחנו מכריזים על זהות המנהיג יש מישהו שיודע משהו בקשר למסע החיפושים, כפי שקרה במקרים קודמים". אני כבר התחלתי לקום אבל אז גייקוב זרק לעברי ביצה. שניה לפני שהביצה הגיעה אליי היא נעלמה באש סגולה ונפלה על ראשו של גייקוב. כל המחנה צחק וגייקוב התחיל להתקדם לעברי."גייקוב. שב במקומך" אמרתי."אתה לא תאמר לי מה לעשות. גייקוב עושה מה שהוא רוצה" ואז באמת קרה דבר מוזר: הוא התעלף על המקום. כל ביתן ארס התרחק במהירות מגייקוב המעולף כי עשן סגול החל לעלות ממנו ולהתגבש לצורה של שד. "אני ממליץ לכם לא לנסות למצוא את השער המקולל" אמר השד."תנסו זאת וגורלכם נגזר". כשהוא גמר לדבר כל החניכים פתאום קרסו וכיסו את אוזניהם."תפסיק" כירון קרא לעבר השד."זה עוד כלום לעומת מה שאני מסוגל לעשות ברגע זה ותאמין לי. אתה לא רוצה לדעת". פתאום גם כירון קרס. משום מה מה שהוא עשה להם לא השפיע עליי."תפעיל את כוחותיך עכשיו" הקול שדיבר אליי מקודם התעורר."איך להפעיל" חשבתי לעצמי."פשוט תדמיין מה אתה רוצה שיקרה. הכעס שלך מזין את הכוח שלך"."אין בעיה". חשבתי לעצמי ודימינתי שני צריחי אבן פורצים מהאדמה. הצריחים עלו לאט לאט והשד לא הבחין בהם וגם לא בי."הי אתה!" קראתי לעבר השד. הוא הסתובב."פעם הבאה שאתה מתגלה תוודא ששני צריחי אבן לא יעלו פתאום מהאדמה" אמרתי ודימינתי את שני צריחי האבן סוגרים במהירות על השד. הוא אפילו לא הספיק לזוז ושני צריחי האבן פיזרו את העשן הסגול שיצר את השד. לאחר מכן העלמתי את העשן ואת צריחי האבן במהירות. כירון הביט סביבו במבט מבולבל. למרבה המזל הם לא שמו לב לכל האירועים המוזרים שהתרחשו כאן. המשכנו את המדורה כרגיל וכמו שהקול שלי אמר כירון בחר את ריילי להיות המנהיגה של מסע החיפושים. כמה דקות לאחר מכן יצאתי מהמעגל שסביב המדורה והלכתי לביתן שלי. איך שהתישבתי על המיטה שלי מישהו דפק בדלת."אני יכולה להיכנס" שמעתי את קולה של ריילי מאחורי הדלת."אין בעיה אמרתי ופתחתי את הדלת."אני רוצה שתיצטרף למסע חיפושים" היא אמרה לי."אני אוספת צוות של חמישה אנשים למסע"."למה דווקא אני?" שאלתי אותה."רק היום הגעתי להזכירך"."אף אחד מביתו ארס לא רוצה להיצטרף והצלחתי לגייס כרגע רק את אחת החברות שלי מביתן ארטמיס". שקלתי את ההצעה ולבסוף הסכמתי. לפני שהיא יצאה מהביתן היא הסתובבה."ואל תחשוב שאני לא ראיתי מה קרה עם צריחי האבן" היא אמרה והלכה.