עליתו של האסור פרק 1

צבי 4000 04/10/2015 1058 צפיות אין תגובות

זה היה יום רגיל. השמש טיפסה לה בשמיים ולא היה שום סימן לכך שהיום הזה הולך להיגמר רע. קודם כל קוראים לי אביעד. אני בן 15 ואוהב היסטוריה. קמתי במיטה שלי בביתי. אנחנו לא גרים בשכונת עוני. יש לנו בית רגיל בלי שום דבר מיוחד. בכל מקרה העפתי מבט בשעון."שיט! אני מאחר לבית ספר והמורה ממש שונא איחורים" בזמן שסידרתי את התיק אבא ישב בסלון וקרא עיתון."אתה לא אמור להיות בעבודה?" שאלתי."היום הבוס נתן לי יום חופש" הוא אמר והבחנתי שהוא משקר. אבא אף פעם לא נמצא בבית בבוקר והוא אמר לי פעם שהבוס שלו לא נותן ימי חופש אבל החלטתי לרדת מהעניין. יצאתי מהבית ועליתי על האופניים שלי. איך שאני בא לנסוע אני קולט אוטו שחור מוזר בסגנון מיושן."כנראה סתם עוד פריט ברכבי האספנות של אחד השכנים" אמרתי לעצמי והתחלתי לרכב בשביל לאופנים שעובר דרך פארק מסוים ומגיע עד לבית ספר. בזמן שעברתי בפארק הבחנתי בנערה יושבת על סלע היה לה פצע מוזר שהעלה עשן והייתי משוכנע לגמרי שפצעים לא מעלים עשן. לידה היה ערמת עפר. עצרתי ליד הנערה."את בסדר?" שאלתי וניגשתי לבחון את הפצע."סתם שריטה מזאב-אדם" שמעתי אותה מלמלת. זאב-אדם? כנראה היא הוזה. שלפתי פלסטר והדבקתי אותו על הפצע. אל תחשבו שאני בקורס עזרה ראשונה או משהו אבל ידעתי שיש פצע שמים פלסטר."שיהיה לך יום נעים" עליתי על האופנים והמשכתי לנסוע."יום נעים לך" היא השיבה. כשהגעתי לבית ספר רצתי ישר לכיתה."עוד פעם איחרת? למרבה מזלך הוא עוד לא הגיע" אמר אוסטין, חבר שלי. אוסטין הוא ילד די גבוה ובגלל זה הוא צריך קביים כדי ללכת."מזל? הוא אף פעם לא מאחר" אמרתי ואיך שאמרתי את זה דלת הכיתה נכנסה והמנהל נכנס. הוא סימן לי שהוא רוצה לדבר איתי ועם אוסטין."עוד פעם עשית בעיות?" אוסטין שאל אותי."מה פתאום" אמרתי. אבל הלכתי בעקבותיו לחדר המנהל. "אני מבין שעוד פעם איחרת לבית ספר" הוא אמר."אני מצטער המנהל אבל קמתי מאוחר" אמרתי." כבר הזהרתי אותך שבפעם הבאה שזה קורה אני אצטרך לשלוח אותך למחנה לילדים כמוך" הוא אמר."מחנה?" התבדחתי."ממתי יש מחנה לילדים מאחרים?" שאלתי."לא התכונתי למחנה כזה" אמר המנהל. "תגיד. בדרך לבית ספר הבחנתי במשהו מוזר?"."חוץ מנערה שהיה לה פצע מעלה עשן?- עמדתי להמשיך אבל המנהל השתיק אותי."חכה בחוץ כמה דקות עד שאקרא לך לחזור" הוא אמר. יצאתי והצמדתי אוזן לדלת כדי לשמוע על מה הם מדברים."הוא מתחיל להיות מודע לעצמו. אם זה ימשיך ככה מפלצת עוד עלולה לתקוף אותו. אנחנו צריכים לשלוח אותו למחנה. הוא חזק מידי בשביל להישאר כאן" אמר אוסטין."אני מסכים איתך" אמר המנהל. מבעד החלון שהשקיף על חצר בית הספר זהיתי חיה אבל משהו לא היה בסדר. קודם היו לו טרפים פלדה ושנית הוא הלך על שניים. הספקתי רק להתרחק מהחלון לפני שהיצור פרץ דרך החלון לתוך החדר.


תגובות (0)

הוספת תגובה - היה הראשון להגיב!
התחבר עכשיו בכדי להוסיף תגובה
4 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך