קצת יותר מחצי אלה ז'
ניגבתי מהר את העיניים ורצתי החוצה ביחד עם כולם.
בחוץ היה צבא קיקלופים עם לפחות100-200 קיקלופים. כולם היו משורינים עם חרבות.
"מלשן." אמר הקיקלופ שעמד בראש ה"מסדר" שהיה בהחלט גם הכי מאיים.
"מי אתם ומה אתם רוצים?" אמר כירון.
"אנחנו קיקלופים קינטאור מטומטם." ענה לו הקיקלופ "ובקשר לשאלה השנייה שלך: אותה." אמר והצביע עלי בחיוך מרושע. הרגשתי איך הצבע יורד לי מהפרצוץ. אותי? למה? מה אני עשיתי? מה אני קשורה לזה?
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי בכול הכי ברור שאני יכולה. פחדתי כמו שלא פחדתי אף פעם.
"אני רוצה נקמה על מה שאמא שלך עשתה לי, אמא שלך מזל שמתה ומקווה שלא תעלה שוב משערי טרטוס!" צעק הקיקלופ. יופי. אכשיו החיים שלי בסכנה על משהו שאמא שלי עשתה ואכשיו כולם יודעים שאמא שלי מפלצת. נהדר. כול מי שמחנה אכשיו נועץ בי מבט מופתע. אחרי שהם אמרו את זה ידעתי שהיום אני הולכת למות. עוד רגע שכירון יתן לקיקלופים זה אהיה הסוף שלי, אבל מה שכירון אמר הפתיע: "אתם יכולים ללכת לי נשארת כאן בכול מחיר."
"אז זה הזמנה למלחמה ?" שאל הקיקלופ כשה חיוך מרושע ואכזרי מרוח לו על הפנים.
"כנראה שכן." אמר כירון.
פתאום משום מקום ברק הופיע ופגע באמצע צבא הקיקלופים והרגשתי את עומר לידי נאחז בי, כמאט נופל.
"מחר על הבוקר תתקונני למוות לי." אמר כשה עדיין החיוך המטריד על פניו. "לשגת!!!!!"
כשה הצבא יצא מתווך שמיע לחשתי לעומר.
"אתה זימנתה את הברק הזה?!"
"הייתי חייב להרחיק אותם מפה בדרך כול שהיא לא ?" אמר בחיוך.
"לי אני חושבת שאת חייבת לי כמה הסברים אני חושב." אמר כירון ברצינות אבל ששעתי את הכעס בקולו. הוא סימן לי ביד לבוא אחריו והלכתי אחריו עד לבניין המרכזי.
"לי, למה הם התכוונו לעזעזל?" שאל כירון.
"אין לי מוסג אני נשבעת לך בנהר סטיקס." ומיד נשמה רעם בשמים.
"טוב אבל את יכולה להגיד לי לפחות פיסת מידע? משהו? מי הייתה אמא שלך? למה יש לך כוחות של כול אחד מהאלים? מה קרה לאמא שלך?"
"היא מתה כשה הייתי קטנה מאוד."
"איך היא מתה?" שאל כירון. סיפרתי לו.
"הזוי." לחש כירון.
"למה אתה מתכוון?" שאלתי.
"את בת של מפלצת." אמר ועיניו התרחבו בפחד.
המשך יבוא……..
תגובות (1)
ווואו היא מפלצת ^_^