תנו לי שם! פרק 3

כאשר דניאל קמה בבוקר, האיש נעלם, ובמקומו היתה שולית מים על הסלע שעליו ישב. הדרקון התעורר עוד לפניה, ויצא וסייר במחנה. היא הזדקפה, והדרקון זחל לכיוונה. הוא צייץ, והיא הבינה שהוא רעב.היא זחלה לכיוון שקית הנייר, וגילתה שהיא ריקה. "זה אתה?" שאלה אותו במוחה, "לא." ענה הדרקון. "באמת…" שאלה דניאל. "כן." דניאל התעצבנה ואמרה: "נו באמת איך אתה מצפה ש…" היא נעצרה, ומיצמצה בהלם, "אתה?… דיברת?!" הדרקון הביט בה ואמר: "כן." היא התיישבה לצדו ושאלה:"מתי למדת לדבר?" הדרקון התנהג כמתעלם ממנה, וניסה לקפוץ על ציפור קטנה. "סרקתי את המוח שלך כשישנת." דניאל לא יכלה לזוז. "אז… אתה צריך שם." הדרקון קפץ והחטיא את הציפור בשיניו, והן נקשו זו בזו. "אמממ… פאלקור?" הדרקון המשיך להתרוצץ ואמר: "לא." "*פידי?" "לא!" "**ספט'י?" "לא!" דניאל התרגזה ואמרה: "את בכלל זכר?!" הדרקון התבונן בה, ואז פתאום היא הקשיבה לקולו והבינה. "אני דרקונית." דניאל התרוממה, והביטה בדרקונית. הדרקונית המאוכזבת, נעמדה על סלע קטן, ולדניאל היה רעיון: "***אלאפי?" הדרקונית נשמה והביטה בה במבט נעלב. "למה ששמי יהיה שמו של הטרף שלי?" הדרקונית ניקתה את טופריה הלבנים, ואז הציעה דניאל: "****דאנקנה?" הדרקונית הזדקפה ואמרה, "כן." דניאל צחקה חוק חנוק, ואמרה: "אבא יהיה בהחלט גאה בי."