בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 20-לילה בגג

"אני לא יודע הרבה." אמר הקיסר "אבל מקורות בארצות הברית התוססת אומרים לי כי מוקמת לה קבוצה גדולה של לוחמים המתנגדים לשחרור העבדים בארצות הברית," "בסדר, אבל איך זה קשור אלנו?" שאלתי, "העניין הוא שהקיסרות הצליחה להכניס הרבה לוחמי אופל שיפקחו עין על התפשטות המלצות שהיגרו לשם, והם גילו דבר מפחיד, מילציות חמושות של ערפדים קמו להם וכעת הם משתפים פעולה יחד עם משחררי העבדים." חשבתי לרגע ורוב שאל "אז מי בעדנו?" הקיסר סימן שימתין והעביר את ידו בתנועה מעגלית, מיד כל החלונות נסגרו והקיסר המשיך "מתנגדי שחרור העבדים מתחלקים לשתי קבוצות אחת רוצה להרוג אותם או לגרשם מהמדינות שלהם, הקבוצה השנייה מעדיפה לתת להם לחיות אבל בתנאים נחותים הם נמצאים בצד שלנו משום שאלה לוחמי אופל, הדבר המפתיע שמעולם לא נרשמה התנהגות חריגה בארצות הברית." הקיסר הרהר לרגע ואמר "אנשי חמשת החרצנים הללו נשבעו להכחיד את לוחמי האופל מארצות הברית ושהם לא יפחדו לנקוט בכל האמצעים." רוב נראה נרגש כצעק "אולי הם האנשים שניסו להרוג את ילדת הזאב!" כולם הביטו בו ורוב הסביר את עצמו "למה שאנשי חמשת החרצנים יתחברו עם הערפדים שממילא מתנדים לקיסרות וכך ינסו להזהיר אותנו על ידי רצח של ילדת-זאב תמימה, אולי גם להרוג כמה מפלצות כמו שדי קדחת-הים!" כולם שתקו ורומונוב צעק "זו התאוריה הכי מופרחת שאי פעם שמעתי ארג'אטו!" רוב לא התייחס אליו ושאל את הקיסר "מה כבודו אומר?" הקיסר הביט ברוב בחיוך ולחש "אתה יודע שבתור לוחם אופל מתחיל אתה רק דומה לבלש יותר ויותר." רוב סגר את פיו ורומונוב אמר "איך הם ידעו שנמצא את ילדי-הזאב, ואיך בני אדם שונאי שחורים יחשבו לחבור לערפדים שבכל מקרה לא קיימים על פי התאוריות שלהם." באמת כפי שחשבתי על זה העניין נראה בלתי אפשרי, "הוא צודק רוב." אמר היטו "כפי שידוע לנו בני האדם אינם באים במגע עם הערפדים." רוב חייך ואמר "אין שום דבר בלתי אפשרי." הוא אמר ויצא מהחדר הקיסר הביט בי ובאינגווה ואמר "תגידו לו שהוא צודק." הנהנתי לקיסר ואני ג'ף ואינגווה יצאנו בעקבותיו, פגשנו את רוב משקיף אל נהר התמזה, "אל תעלב." אמרתי לו מיד כשהביט בי, "הקיסר לא חושב שהתאוריות שלך מופרכות." רוב לא הגיב גם כשאינגווה טפחה על כתפו ואמרה "תתעודד מזה שהקיסר לא תמך ברומונוב." ג'ף ניגש אל הילדת-זאב ולקח אותה לחדר של הקיסר. "אני הבטתי בהם מתרחקים עד שרוב קטע את מחשבותיי כשאמר "הדבר המצחיק זה שהם הרגו שדי קדחת הים? מי הורג שדי קדחת הים סתם כך." לא האמנתי למשמע אוזניי, "רוב זה לא השאלה השאלה הרצינית היא האם אתה עדיין חושב שהסיפור של ילדת-הזאב ושל שדי קדחת הים הוא אחד?" רוב הרהר לרגע "אני חושב שהם באמת רצו שנמצא את השדים לפני הסקוטלנד-יארד!" הוא מיד רץץ חזרה אל חדרו ואנ י מלמלתי לאינגווה "ככה הוא מגיב לממצאים חדשים." אינגווה משכה בכתפה ואמרה "אתב חייב לראות את התגובה של הקיסר." דמיינתי את הקיסר יושב ומצליח לחבר פאזל כה מסובך, "נשמע הזוי." הסכמתי איתה, כך חלף לו היום בעצלתיים חיכיתי לערב לפגישה שלי עם אינגווה. לא ידעתי מדוע אני מתרגש או מדוע אני רוצה לבחור את הבגד הכי יפה שלי, "אל תנסה להיראות יפיפה." העיר רוב שנכנס לחדרי בדיוק כשהנחתי את החליפה על מיטתי "איך אתה יודע שאני מתכונן לערב?" האמת שכבר סיפרתי לרוב ולג'ף על הפגש שיוזמת אינגווה, רוב בחן אותי ואמר "הכל אומר עליך שאתה מתכונן לפגישה עם גברת מכובדת." "תן לי דוגמה אחת." אמרתי בכעס, "בסדר זה קל נגיד שהחליפה הטובה ביותר שלך בחוץ וגם הבושם שלך, אתה גם רצית להתגלח וזה למה הוא בחוץ שוכב על ארונית הלילה שלך, מה עוד? אולי המקלחת שעשית." הסמקתי, האמת שהוא יכל לגרום לי להראות טיפש אחרי הסבר קל, "אז מה אתה אומר?" שאלתי "תהיה רגיל." הפטיר רוב ושאל "אפשר את הבושם שלך." אז באותו הערב עליתי אל הגג מלווה ברוב ובג'ף, "הגגות לא אמורות להיות עם מעקה בטיחות." שאל ג'ף "בבקשה תגיד לי שאנחנו לא קופצים אל מותנו." אמר רוב, הרוח באותו ערב נשבה חזק ביותר ואני וחבריי יכולנו להרגיש איך היא נושבת סביבנו ומיללת בעוז באוזננו, ג'ף ורוב לא אהבו את העניין, גם שמיי הערב לא תרמו העננים הכתומים מרוב גשם זהרו בשמיים, "קר לי." הוסיף ג'ף "הו בנים!" קראה אינגווה ממרומי הגג המשופע אתם לא רוצים נוף יפה יותר?" רוב פלט את האוויר מריאותיו ולחש "אם אני עומד למות כאן לפחות תוודא שאני לא אפול לנהר." ג'ף סימן צלב באוויר ואני לחשתי "פחדנים." התחלתי לטפס על הגג נזהר שלא לשבור רעפים בדרכי, לרגע הבטתי למטה וחטפתי סחרחורת לא ידעתי שהבית של רומונוב כל כך גבוה, חשתי פחד, פחד שמעולם לא נתקלתי בו, החושים שלי אמרו לי להביט חזרה אל ראש הגג אך הפחד הקפיא אותי, הרוח הקרה גם לא תרמה לעניין, מרחוק שמעתי את קולו של רוב "הוא עצר!" זה החזיר אותי למציאות, מיד המשכתי לטפס במרץ מנסה כמה שיותר לברוח מקצה הגג, לבסוף נשכבתי על הגב שלי כשהגעתי אל החלק השטוח שבראש הגג, התנשפתי בפראות והרגשתי את הזיעה שלי, "לא רע ללוחם אופל צעיר." אמרה אינגווה, לא התייחסתי אליה, הפחד עדיין התרוצץ במוחי "בוא נראה אם חברים שלך הספיקו להגיע." היא אמרה וקמה ממקומה לעבר קצה החלק השטוח, אני חשבתי על מה שקרה לי כשהבטתי מטה האם רוב וג'ף חשים את אותו הדבר? התשובה לשאלה הזו הגיעה תוך שניה כשרוב צעק "תיזהר!" מיד נשמע קול החלקה וקולם של רעפים נגררים, "אופס." אמר רוב "נראה לי שג'ף נפל." נלחצתי ומיד צעקתי לעברו "רד למטה רוב! מהר!" עמדתי לקום אך אינגווה הושיבה אותי "אתה הרגע עברתה התקף חרדה אל תנסה לקום!" התיישבתי חזרה והבטתי בה "אז את יודעת שרעדתי בדרך לפה." אמרתי בלחש "כן." אמרה אינגווה "עצוב." לחשתי "שלוחם אופל יפחד מגובה." אינגווה לא מצמצה כשאמרה "כולנו אנשים רגילים ובסופו של דבר לכולנו יש פחד בלב השאלה היא מה הוא הפחד הזה." שתקתי, האמת היא שהיא צדקה "את לא פחדת כשעלית לשם." אמרתי "מי אמר?" שאלה אינגווה בחיוך שובב "גם את?" שאלתי כלא מאמין, אף אחד שעבר פחד גבהים לא מחייך כמוה. "את מוזרה." מלמלתי "אז כנראה שלהיות מוזר זה מה שעושה אותנו מיוחדים." היא ענתה, צחקתי והרגשתי כיצד המתח מתפוגג, הפחד שלפני דקות אחדות הרעיד כל שריר בגופי נעלם כלא היה, "יש לי שאלה." אינגווה לחשה וסידרה את שערה שהתבדר ברוח, "למה נסעת עם הקיסר ללונדון?" השאלה הזו נחתה עלי פתאום משום מקום, חששתי לענות לה משום שזכרתי את אותו יום שלפני ההפלגה ללונדון, "אני לא יכול להשאיר את סקורפיוס פה." שמעתי את הקיסר מתלחש עם הגנרל בלנקו "יש לי אויבים בקיסרות ומחוצה לה אני לא יכול שהוא יצא מתחת לעיניים שלי." זכרתי את זה כאילו זה היה אתמול, התחבאתי בתוך אחד מהארגזים של האספקה ושמעתי אותם מדברים, "אם יש בקיסרות אוייב הוא ינוטרל." אמר בלנקו "אבל מחוץ לקיסרות האויבים באים בלתי צפויים ולא ניתנים לחיזוי." הקיסר לא ענה ודממה שררה במחסן בו הם דיברו, "אני צריך אותו." אמר הקיסר "אני רוצה אותו לידי הוא יוכל לעזור לי נגד המרדנים המרקסיסטים הללו.", קולה של אינגווה ניער אותי מזיכרונותיי "מה קרה לך?" היא שאלה "לא אני בסדר." עניתי לה מיד "האמת היא שאני לא בדיוק תכננתי להגיע לפה." אינגווה הנהנה ואני המשכתי "הקיסר רצה שאני אבוא לעזור לו נגד אנשי המרקסיסטים." דממה מביכה שררה ביננו ולפתע אני ואינגווה שמענו קולות של זוג גברים מטפסים במעלה הגג "זה לא רוב וג'ף." אמרה אינגווה בלחש ואני עניתי את המובן מאליו "להתחבא." מיד פנינו אל הארובה הגבוהה של הטרקלין והתחבאנו מאחוריה, "יש פה מישהו?" שאל קולו של הקיסר "רק משוגע יעלה לפה הוד מלכותך." אמר קולו של באזיוס "מדוע כבודו קרא לי לפה?" הוא שאל הקיסר התעכב בתשובתו אך ענה "אתה ידוע ביושר שלך וגם בעצות שלך." באזיוס נשמע לא נלהב כשענה "הוד מלכותו מפליג במחמאותיו אני לא נותן עצות אני מייבא אותם מהיכן שאני יכול." הקיסר נשמע מודאג כשאמר "דבר עם האלפים ועם הערפדים, הליגה לא מוכנה לפשרות הם רוצים את הכסף עד מחר וכרגע אין לנו הרבה כסף בקיסרות." "מה אם הערפדים או האלפים ישלמו?" שאל באזיוס, "רעיון גרוע." ענה הקיסר "ביקשתי מהם להצטרף אליי וכעת אני רוצה שהם ישלמו את חובותיי?" באזיוס צחק צחוק משונה ולחש "אז מה עם הוד מעלתה." הקיסר כעת נשמע זועם כשאמר "אם הוד מעלתה תדע שהוד נסיכותה עם הוד מעלתו אני אהיה הוד זיכרונו לברכה." בוזיוס צחק צחוק פרוע ואמר "זה הסיבה שאני לא נשוי." "זה אחת הסיבות," תיקן אותו הקיסר "לא זכור לי שהוסיפו לך מנגנון רבייה בגוף." באזיוס נעלב, כך הוא נשמע כשאמר "כבודו רוצה שאני אדבר עם הוד מלכותה?" הקיסר הרהר ולבסוף ענה "אל תלחץ, גם ככה היא נסערת כשאתה מופיע ביער שלהם." שתיקה קלה ובאזיוס שאל "יש עוד משהו שהקיסר צריך?" "כן." ענה הקיסר "סקורפיוס סקארטו מדאיג אותי, אני צריך שתשאל את נומרוס לגבי זה הוא חזר לקיסרות לפני שעה לכן אין לי קשר איתו אזלו לי כל אבקות התקשורת." לפי צליל המטבעות נשמע שהקיסר שילם לבאזיוס "תודה הוד מלכותך," אמר באזיוס "תענוג לשרת את כבודו." הקולות דעכו כשהם ירדו מהגג ואני נותרתי עם אינגווה וסערת רגשות.