בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 21-נשיקה או רק תעלול

"למה להיות מודאג ממך?" שאלה אינגווה את עצמה "אולי בגלל שאתה מודאג מידי." עדיין ישבנו על הגג או ליתר דיוק אני ישבתי מהרהר במה ששמעתי הרגע, אינגווה שכבה על גבה מביטה בשמיים, לא יכולתי להירגע אחרי מה ששמעתי "אולי תירגע?" גערה בי אינגווה "זה מביך שבמקום זמן איכות לבד על הגג הזה אתה מתנהג כאילו כל שניה עומד ליפול הגג." הבטתי בה בכעס ולחשתי "אם היו מדברים עלייך שיש לך תופעות לוואי ושמפחדים ממך." אינגווה לא נראתה מתרגשת ממשהו "אם זה באמת היה כך אני הייתי חוקרת ולעולם לא מפסיקה לברר על מה שמדברים עלי, אתה יודע כמה פעמים האזנתי לקיסר ולאמא שלי." זקפתי גבה בשאלה ואינגווה המשיכה "הם דיברו על כך שאני בעייתית." משכתי בכתפי "הם לא טעו." אינגווה הסמיקה, אפילו באור הקלוש של פנסי הרחוב היה ניתן להבחין בכך, "אל תתבדח אבל הם חשבו על לחתן אותי מוקדם וההשלכות לפניך." "ואוו." הייתה התשובה שלי, "אני באמת לא תיארתי לעצמי שהבת הכי קטנה של הקיסר היא הכי בעייתית." אינגווה נראתה כועסת "והאחיות האחרות שלי לא עושות בעיות? לפני שברחתי הם הפילו בית שלם של המועצה המלכותית לעומת מה שאני עשיתי זה נחשב כפשע." "אממממ…. זה נראה כמו מעשה קטן," אמרתי "ולמה הם הפילו את הבית?" שאלתי "כי המועצה קבעה שהקיסר הוא האויב מספר אחד של הממלכה." "זה תגובה קיצונית." אמרתי, "אתה צוחק?" שאלה רבקה "זה היה הדבר הקטן ביותר שהן עשו, קיבלתי מברק בבוקר ושם היה כתוב שאיכשהו נעלם לאמא שלי הנזר." הצמדתי את ידי לפה "לעזלזל." למלכה אסור להראות בציבור ללא הנזר שלה. "עכשיו היא בטח תקועה בחדר שלה מנסה להעביר הוראות לממלכה." חשבתי על זה וצחקתי "היא בטח תשלם לבאזיוס שימצא לה אותו." אמרתי בצחוק ונשכבתי לאחור מרוב צחוק, לא יכולתי להפסיק, אינגווה הצטרפה לצחוק "מסתבר שבאזיוס מסוגל לחלוב את הכסף מכל דבר." היא אמרה ושנינו צחקנו צחוק מטורף לבסוף אינגווה כרעה מעלי סמוקה מרוב צחוק במבט רציני "תשמע." היא אמרה "הבאתי אותך לפה מכמה סיבות." הינהנתי, מסיבה לא ידועה איבדתי את כושר הדיבור "אני רציתי לומר לך בפרטיות שאני נמשכת אליך." נניח שהייתי מוכן לזה, איך בדיוק הייתי אמור להגיב לכך, כך שהתגובה הלגטימית ביותר היה לגמגם משהו כמו "אממ…." אינגווה התעלמה ממני ולחשה "וגם אני שמה לב שאתה נמשך אלי פשוט קשה לך להודות בדברים." פניה התקרבו לפני ואנחנו ככל הנראה עמדנו להתנשק אלא שפתאום צץ לו רוב שצעק הקיסר רוצה אותכם למ……" דבריו נפסקו כשמבטו נפל עלינו, "אני מפריע?" הוא שאל ראיתי שאינגווה מתפתה לענות לו שכן אך משום מה שנינו שנינו שתקנו, דמיינתי מה רוב חושב, אני שכוב ואינגווה כורעת-שוכבת מעלי, "אני מפספס כאן משהו?" הוא מלמל "פשוט תרדו." לא היה לי חשק לרדת, אני יכול להודות שפיתה אותי להישאר עם אינגווה בגג אך הקיסר קרא לנו ולכן לא הייתי יכול להתנגד. אינגווה קמה מעלי ועזרה לי לקום "הייתי כל כך קרובה לנשיקה." היא פלטה "תמיד בנשיקה יש את ההפרעות." "את קוראת רומנים נכון?" שאלתי "יש בזה בעיה?" שאלה אינגווה בעפעוף "אלוקים שבשמיים." מלמלתי, עמדתי לרדת כפי שעליתי לגג אך אינגווה עצרה אותי "יש מדרגות מסביב." הבטתי בה בהפתעה "אז למה העלית אותי דרך הגג?" שאלתי "כי רציתי לאתגר אותך." ענתה אינגווה ופנתה אל המדרגות, ירדתי בעקבותיה המדרגות היו עשויות מברזל והשמיעו קול עמום כשדרכנו עליהם, לבסוף הגענו אל המסדרון שהוביל לטרקלין שם פגשנו את הקיסר יושב מול האח, "קראתי לסקורפיוס בלבד." אמר הקיסר "אבל הקיסר הם היו ביחד לא יכולתי להסתייג." ענה רוב שעמד בצללים, לא ידעתי אם הוא מנסה להתחבא ממני. "סביר להניח שאם היית אומר לסקורפיוס לבוא בלבד אינגווה הייתה באה בכל מקרה." אמר הקיסר ואינגווה קדה "תמיד היה לכבודו חוכמה." הקיסר לא התייחס אליה ופנה אלי ואל רוב, "האלפים קראו לי. הם אמרו שהם רוצים אותי בדירת המסתור שלהם." "אז הם לא גרים פה?" שאל רוב "הם לא מרגישים בנוח לעשוק אותי." אמר הקיסר "כך הם נשמעו לפחות." הוא הוסיף למראה המבט שלי ושל רוב "בסדר הנה העניין האלפים רוצים אותי דחוף בדירת המסתור ואני רוצה שלושה לוחמי אופל, אתם באים?" הנהנתי ורוב שהינהן גם כן אמר "ג'ף לא יכול לבוא, הוא לא התאושש מהנפילה מהגג." "א-לים ואלילים! הוא נפל מהגג?" שאל הקיסר "ופגע במשלוח הפירות של רומונוב." אמר רוב "איפה החבלות העיקריות?" שאל הקיסר "יש לנו כמה תפוחים מרוסקים עוד כמה גויאבות חסרות צורה…." "פציעות של ג'ף רוב!" אמר הקיסר בחוסר סבלנות, "הוא בסדר." אמר רוב "הוא רק צריך קצת זמן להתאושש." הקיסר הנהן והביט בביתו "לא תזיק לנו לוחמת אופל." הוא מלמל "בואו." בעודנו יורדים אל הכניסה לבית הקיסר הסביר לנו את המצב "אני קיבלתי מכתב לפני שתי דקות. היה כתוב שהם רוצים לראות אותי." "מי אמר שזו לא מלכודת." אמר רוב, "החותם שלהם היה שם, וחותם של אלפים אי אפשר לזייף. הם כתבו משהו בקשר לכוח אפל ומוזר שהם תפסו ביער הלבן והבריחו לפה." הוא חבש זוג כפפות עור שחורות. "וכשזה מגיע לכוחות אופל זו המומחיות שלנו. רומונוב הכין את הכרכרה." "אני אנהג." אמר רוב שערו המבולגן היה מתאים לנהג מרכבות צעיר ופזיז במיוחד "רק תיזהר עליה רוב." ביקש הקיסר "בואו ניסע לשם." הקיסר נכנס איתי ועם אינגווה אל תוך הכרכרה והתיישב אני הבטתי באינגווה ואחר כך בקיסר "אני יודע שאתם ביחד." אמר הקיסר, אני לא יודע אם נבהלתי או שפשוט זה היה יותר מידי בשביל ערב אחד "זה רק חברות." אמרתי ואינגווה הנהנה "אנחנו רק בתור זוג חברים." היא אישרה את דברי, הקיסר הינהן ואמר "תשמעו שניכם אני יודע שההורים של זוג כמוכם הם לא הורים רגילים." "אני יתום." פלטתי, "אתה צודק. אבל המשפחה שלך תדע על זה וכך גם אימה של אינגווה לא תאהב את זה. אני רק רוצה מכם הבטחה קטנה." אני ואינגווה שתקנו והקיסר המשיך "אם משהו קטן ככל שיהיה במערכת יחסים הזו יסכן מישהו מכם תודיעו לי." לא ידעתי מה לענות "אני רק רוצה מכם את ההבטחה הזו כי אני דואג לשניכם." האמת היא שהקיסר דאג לי כאבי "אני מבטיח." אמרתי ואינגווה וכך הבטחתי לקיסר, "הגענו." אמר רוב אחרי כמה דקות מביכות של שתיקה "רומונוב, היטו, מאסטר נומורוס וגם הגנרל בלנקו יודעים מזה שאנו כאן," אמר הקיסר "לכן אין לנו מה לחשוש ממלכודות." דפקנו על הדלת שנפתחה על ידי לא אחר מהכומר הערפד שפגשנו כמה ימים לפני כן "מיכאל זה היה?" שאלתי "זה יחזקאל." אמר הכומר בקול שקט "שכחתי." התנצלתי הכומר לא קיבל את זה בעין יפה, "אתם לא האלפים." אמר הקיסר "מדוע אתם קראתם לי וגם שיקרתם לי?" הכומר נראה קצת מבוהל אך שמר על קור רוח "לורד קינגווד ידבר עם כבודו מיד היכנס הוד מלכותך." הוא קוד ונתן לקיסר להיכנס, "אני שמח להודיע לכבודו שדיברנו עם נציגי ליגת הצללים הם מקבלים את הטענה שלא אתם הרגתם את אחד הקוסמים, הם ישלחו מישהו מוכשר בשם מארווין קאסל לדבר עם כבודו על אמ…. חידוש עסקים אם כבודו ירצה לקרוא לזה כך." הקיסר הינהן ואמר "אני אודה לקאסל בעצמי הכומר קד שוב לקיסר תוך כדי הליכה וארבעתנו נכנסנו אל טרקלין הדירה שהיה די מפחיד "וואו." אמרתי ליד האח ישבו הרוזן קינגווד, סוזי לו הערפדית בבגדי הגבר, זוג האלפים-ערפדים איש לא היה שמח לראות אותנו חוץ מהרוזן קינגווד "הוד מלכותו!" הוא קרא וקם ממקומו הוא לחץ ביראה את ידו של הקיסר, "חששתי שכבודו לא קיבל את הודעתי." הוא אמר "אך הנה כבודו." "כן." אמר הקיסר בפנים חמוצות "אחרי שזייפתה הודעה בשם האלפים." "סליחה!" קרא אחד התאומים "אנחנו אלפים ויש לנו חותמות אז אנחנו לא בדיוק שיקרנו." צפיתי לתגובה סוערת אך הקיסר מלמל "אני מניח שאתם צודקים, עבודה טובה בלעבוד עלי אני מניח." "אז הכל בסדר הוד מלכותך?" שאל קינגווד שעדיין עמד לידנו "יותר מבסדר לורד קינגווד." אמר הקיסר "אני מניח שאני חייב להודות לך על העבודה שלך עם אנשי ליגת-הצללים." "הו זה כלום הוד מלכותך." אמר קינגוויד "אני בטוח מעל ומעבר שכבודו היה עושה את אותו דבר למען הערפדים הנזקקים בקיסרות." "אני חייב להם כשם שאני חייב לך." ענה הקיסר "לשומרי החוק כבודו," אמר קינגווד "אך ורק לשומרי החוק." הקיסר נראה מרוצה "הבאתי את תלמידי איתי על מנת להראות להם שמין האדם או המפלצת אינו משנה העיקר הוא מי שאנו מבפנים." קינגווד הינהן ולחש "יש עוד משהו קטן כבודו." "וזה?" שאל הקיסר ולקח את הכוס יין מידו של יחזקאל "לא תודה אבי." אמרתי כשהוא הציע לי כוס יין "אתה בכלל לא מאמין סקארטו." הוא אמר "מדוע לקרוא לי אב?" חייכתי כשעניתי "זה יהיה סיבה טובה אם יהיו לי כוונות ללכת לכנסייה." יחזקאל הזעיף פנים ופנה להציע לרוב "כמוני כמוהו אבי." אמר רוב, אינגווה פשוט הנידה בראשה לסמן לא. "לכדנו יצור מוזר." אמר קינגווד "אני לא יודע אם הוא אדם או מלאך או סתם שד ממעמקי גיהנום כמו שיחזקאל טוען אך הוא נתפס בדובנשר הורג כמה ערפדים חסרי ישע." "עד כמה חסרי ישע?" שאל רוב "יתומים מר ארג'אטו, אינכם באמת חושבים שמצאתי סיבה לקחת אדם או מה שזה לא יהיה רק כדי למצוץ את דמו." לורד קינגווד נראה נפגע "ואת דמיו?" (כספו( "לא." אמר הרוזן קינגווד "אני לא לוקח יצורים לשם כך." הקיסר התערב בשיחה ואמר "הרשה לי לראות אותו לורד קינגווד." הרוזן הינהן "סוזן! יחזקאל! בואו עימי איני חפץ לראות את היצור הזה לבדי." הוא הוביל אותנו אל הירידה למרתף. "כאן שימרנו אלפי חלאות בני אדם שרצחו ערפדים על לא עוול בכפם…." "קצת מוגזם לומר שערפד חף מפשע." אמר רוב, "רוב הערפדים הם תוצאות של פשע!" "אני אשחית את הפרצוף היפייפה שלך לבלתי הכר…" "למען השם סוזן הרגעי!" גער בה קינגווד "מר ארג'אטו ערפדים בקיסרות וערפדים פה בבריטניה הגדולה הינם שונים לחלוטין, אצלנו הפשע נדיר לעומת הקיסרות." דלת המרתף נפתחה וכולנו התחלנו לרדת, "הרשו לי להסביר לכם." ביקש לורד קינגווד.