בין אומה שנפלה לאומה שקמה פרק 23-טיול ביום גשום

אף פעם לא חשתי כך קפוא, לא מודע מה לעשות, צחקתי בתוך תוכי, עמדתי מול לוחם מסתורי ללא פחד לחמתי נגד טרול אימתני, ואני מפחד מבחורה. אני לא בדיוק ידעתי כמה זמן שכבתי כך, אך אינגווה ניערה אותי מהחלומות שלי ולחשה "הרבה אנשים היו רוצים להיות במקומך." "מי לדוגמא?" שאלתי "חצי מהיער הלבן בתור התחלה…" היא ענתה וגהרה מעלי, שום נרות לא דלקו בחדר ולכן לא יכולתי לדעת מה היא לובשת "אתה מפחד ממני?" היא שאלה והביטה עמוק בעיני. "לא." עניתי מיד "ממש לא." אינגווה שיחקה בשולי השמיכה ולחשה "אז אתה מפחד מאבא שלי." האמת היא שהיא די צדקה, "בסדר לא כל כך…." גימגמתי "אולי קצת…" הוספתי כשהיא הביטה בי "כן לגמרי." אמרתי כשהיא לא הפסיקה, היא חזרה לשחק בשולי השמיכה "אני פשוט רוצה להיות איתך." אני לא בדיוק ציפיתי למחווה הזו, "פשוט…" היא אמרה בקול שבור והתכופפה לעברי אני לא הייתי מוכן לנשיקה וכבר שפתיה היו על שפתי, יותר מכל היה המגע של שפתיה הרכות שפשוט היו כל כך רכות, שערה צנח עלי ודגדג אותי, ידיה נעו על גופי שוב ושוב "אני מנסה למשוך את תשומת ליבך." היא לחשה כשהתנתקנו, החום של נשמתה העביר בי צמרמורת, הבנתי, ואם לומר את האמת היא די הצליחה למשוך את תשומת ליבי "זה כבר יותר ממשיכת תשומת לב." אמרתי בצחוק עצבני, אינגווה הביטה בי בעצב היא הניחה את ראשה על החזה והחלה ממששת את השקע במפתח הלב שלי "יהיה מיותר להגיד שזה לא מן הנימוס למשוך תשומת הלב עם גוף חשוף לחשתי כשחשתי את החמימות של גופה "אני מעדיפה לישון כך." היא לחשה כמעט כמוני, חשבתי "אז למה אני?" שאלתי "יש לך חצי יער לבן." אינגווה לא ענתה ועברה באצבעותיה על הצוואר שלי "כולם מצפים ממני להתנהג כמו נסיכה…. ואני שונאת את זה רק אתה לא פנית אליי בתואר נסיכה או הוד מעלתך." נרגעתי מעט חשבתי שהיא רק מנסה למשוך תשומת לב מהקיסר, "אני ידעתי שאת שונאת את העניין של הנסיכה כבר מהרגע שראיתי אותך קורעת את השמלה וחשפת מכנס תואם." אינגווה צחקה ולחשה "אני לא חושבת שמכנס הוא בגד שנועד רק לבנים." "אני בטוח שאת כבר ווידאת את העניין." אמרתי "אולי תיתן לי הצצה." אמרה אינגווה והחליקה את פרצופה על החזה שלי "אינגווה?" שאלתי כשהיא עברה עם לשונה על הבטן שלי "מה את…." לחשתי וצמרמורת הקפיאה את קולי ואת גופי, "לעזלזל." לחשתי אינגווה לא שמעה אותי או שהייתה עסוקה מידי, היא הפשיטה את מכנס הלילה שלי ומיד פרצופה עמד מול שלי "אל תדאג תן לי לקחת שליטה מכאן." היא החלה להתקרב ואני אמרתי "אינגווה זה לא חייב להיות הלילה." שפתינו נפגשו "אתה לא רוצה?" היא שאלה בלחש בין נשיקה לנשיקה "מה דעתך לחכות." "חיכיתי לך מספיק." היא לחשה "בבקשה." אמרתי. "אני לא רוצה למהר." הגוף החמים של אינגווה היה מפתה אך אני לא רציתי לעשות שום דבר שיהיה נוגע איכשהו לקיסר או למשפחה שלו. "מה הכוונה חיכיתי לך מספיק?" שאלתי לאחר שאינגווה עברה בשפתיה על הצוואר שלי "אני לא יודעת אם כדאי לומר את זה כאן." אמרה אינגווה ונשכבה לצידי "הזכרתי לך שיש גברים שיקנאו בך?" "כן." עניתי "אני יודע." אינגווה חייכה אלי "אתה באמת כנה איתי." "אל תקבעי את זה בפעם הראשונה." המלצתי תוך כדי שנשענתי על הכרית "דעות משתנות בהתאם למצבי רוח." אינגווה העבירה את אצבעותיה על פרצופי "אני יכולה להגיד לך שהגבר הנאה ביותר שפגשתי עד כה הוא אתה?" "אני לא חושב ככה." לחשתי "מה אם…" היא התרוממה ונישקה את שפתי "אני אעשה כך." חייכתי "את לא צריכה להוכיח לי." אינגווה ליטפה את שפתי ולחשה "אני יודעת שאתה חושב שזה לא אמיתי, אבל אני חייבת להגיד לך שכל מה שאמרתי הוא אמיתי לחלוטין." היא עצרה לשניה והחלה לשחק שוב עם שולי השמיכה, "פשוט אין לי דרך אחרת להוכיח את זה." אינגווה נשכבה לידי ולחשה "לילה טוב." היא נרדמה מיד, ואני רק לאחר שעה של הרהורים נרדמתי. החלום שלי היה מפחיד, ראשית כל עלי להסביר, לחצויי טיטאנים וללוחמי אופל יש חלומות נאמר שהאלים מנסים להנחות אותנו או להפחיד אותנו, אני מעדיף את האפשרות של ההפחדה בגלל סיבה אחת, החלומות האלה הם סיוטים, בחלומי עמדתי על פני תהום עמוקה שאת הקצה לא יכולתי לראות ומולי עמד יצור לא מוכר, הוא היה אנושי לבוש בהתאם לתקופה כולו שחור, ממש כמו שרומונוב תמיד לבש לבן, "מדהים נכון?" הוא שאל, את פניו משום מה, הם היו שחורים, לא כמו העבדים בארצות הברית אלא שחורים כלילה נטול כוכבים, "מדהים שאש דוחה צל, אל הנה אנחנו עומדים זה מול זה." "סליחה האם אני מכיר אותך?" שאלתי בניסיון להיות מנומס "בוא נגיד שאנחנו די דומים." אמר האיש השחור, "ניפגש בקרוב סקארטו, אל תאכזב אותי." נשמע קול בקיעה ואני התעוררתי בבהלה, שכבתי במיטה כשאינגווה מחבקת אותי, השמש זרחה מבעד החלונות הגבוהים שבחדרי גורמת לצללים להראות ארוכים יותר וגם מאיימים יותר, נזכרתי בבחור שבחלום שלי הוא אמר משהו על צללים, ומשהו לגבי זה שאנחנו דומים נזכרתי גם בזה, אט אט השמש נתכסתה בעננים אפורים כהים, ממתי מישהו ציין שאני דומה לו?, אף פעם, "בוקר טוב." אמרה אינגווה וקטעה אותי ממחשבותיי לא הבחנתי שהיא התעוררה, "בוקר טוב גם לך." "איך ישנתה?" היא שאלה כשאחזה בידי. "כפי שלא ישנתי בחיי." עניתי ואיגווה שילבה את אצבעותיה בשלי, לפתע רעם הרעים וקול הברק נשמע אינגווה נצמדה אליי עוד יותר "נכון לעכשיו כנראה שאנחנו נשארים בבית." אמרתי "נשמע מצויין." לחשה אינגווה ואמרה "אולי נישאר כל היום במיטה." הבטתי בה בשקט "אתה צודק." היא לחשה ומיששה את החזה שלי "הרעיון שאבא שלי יכנס לחדר ויראה אותנו כך לא גורם לי להרגיש נוח." "והקיסר מה הוא יגיד על כך?" שאלתי " הקיסר או אבי לא יעשה כלום לגבי הוא לא אוהב לרסן אותי ומעדיף שאני אהיה כמה שיותר רחוק מאימי." היא הזדקפה ונישקה אותי נשיקה קצרה על הפה שלי, "פגוש אותי היום בערב אולי נעלה לגג שוב." היא לקחה את השמיכה וכרכה אותה סביב גופה "יום נעים." היא לחשה והתקרבה אל הדלת, אך זו נפתחה על ידי רוב ארג'אטו, "סקופ הקיסר הזמין את……אופס!" הוא הביט באינגווה שעמדה רק עם שמיכה כרוכה לגופה ואז בי "למה אני תופס אותכם בסיטואציות לא נוחות." "אולי כי אתה תמיד נכנס לפה." אמרה אינגווה וחלפה על פניו. "תמיד יודע לעשות את העבודה." אמר רוב בצחוק וסגר את הדלת "יהיה מיותר לומר שזו הנסיכה." הוא אמר "היא התגנבה למיטה שלי אני לא יכול לעשות כלום לגבי זה." מלמלתי ורוב שחץ את נעליו והתיישב על המיטה שלף בקבוק של משקה חריף כלשהו והושיט לי, לקחתי אותו מידו ושתיתי מעט "זה טוב בשביל להתעורר." מלמלתי "איך היה אינגווה?" שאל רוב "מה זאת אומרת איך היה?" שאלתי בכעס "אתה יודע על מה אני מדבר." אמר רוב "אומרים שאלפיות יפות מבחוץ ומבפנים אם הבנתה למה אני מתכוון." "כן אדון 'רוב אני אוהב לחפור לחיים האישיים של חבר שלי' הבנתי לחלוטין אמרתי בכעס ולקחתי לגימה ארוכה מהבקבוק "לא עשינו כלום." לחשתי "למרות שהיא נראתה משתוקקת לעשות את זה." עוד לגימה ואני עיוותי את פני "וסירבתה?" שאל רוב בהפתעה "כן." אמרתי "מה כל כך מפתיע בזה?" רוב משך בכתפיו ולקח לגימה מהבקבוק "אף אחד אחר לא היה עושה את זה." הוא לחש "ודרך אגב הקיסר רוצה לראות את שנינו למטה עוד דקה." קפצתי ממקומי, מועד על רגלו של רוב וצונח לרצפה, למרות השטיח המכה כאבה "אי!" גנחתי, בדיוק בברך "תהיתי מה ייפול ראשון השכל שלך או אתה." אמר רוב "אתה לועג לי?" שאלתי תוך כדי שקמתי ורצתי בצליעה לעבר הארון שלי, "לא בדיוק אבל אני יכול להגיד שסבלת מסיוט." הבטתי בו בזעם "איך אתה יודע?" שאלתי מתאפק לא להתפרץ עליו "ובכן זה פשוט אתה מזיע." "שטויות במיץ…." מילמלתי "אני ישנתי עם….אתה יודע למה הזעתי!" רוב חייך ולחש "אולי אבל אתה מזיע גם עכשיו האישונים שלך רק כעת גדולים השיער סתור, ואיך אני יכול לשכוח את המבט." "בחור שטען שהוא צל פגש אותי בחלום." אמרתי תוך כדי שחגרתי את מכנסי "הוא אמר שאנחנו דומים למרות כל ההפכים שלנו." רוב נראה מהרהר "מה היה המבטא שלו?" "אמריקאי נראה לי." עניתי "למה?" שאלתי אך רוב קם מיד ואמר "הקיסר! עכשיו!" רצנו במסדרון בעוד אני מכפתר את חולצתי, "שמתה לב לפריט מוזר? אתה יודע בלבוש של הבחור שעון? פרח?" "כן שושנה צהובה ולידיעתך זה בלט מאוד בלבוש השחור שלו." אמרתי, לא שמתי לב שעמדנו מאחורי הקיסר. "שושנה צהובה מה?" שאל הקיסר "דיבורים על צמחיה גורמים לי להתגעגע לקיסרות באביב," הקיסר הביט סביב ומילמל "החור הזה אפילו בקיץ קודר." האמת שדי הסכמתי עם הקיסר, לונדון הייתה קרה וקודרת במשך רוב ימות השנה, "טוב תשמעו." אמר הקיסר "אנחנו עומדים לפלוש אל שטחי המרקסיסטים, לכן אני אצטרך את כל לוחמי האופל שאוכל להשיג נידבו לי גם מידע שיש להם שבוי, חצוי טיטאן קרח אני צריך אותו חי לפני שמישהו אחר יוכל להניח את היד עליו." אני ורוב היינו פעורי פה. "מה?" שאל הקיסר בזעף "מזג אוויר ממש לא מתאים לפעולה כזו." אמר רוב "אני יודע את זה מאוד טוב רוב." אמר הקיסר "למעשה ברגע שהרעים הרעם הזעקתי את היטו ואת הגנרל בלנקו לשלוח צו מהיר לכל לוחמי האופל שבאזור וממש כעת הם מקיפים את האזור." נשמע קול צהלה של סוסים "הגיע הזמן." אמר הקיסר "המרכבות מחכות." אמר הקיסר, כמו בתיאום ג'ף רץ במורד המדרגות ופתח את הדלת לרומונוב שירד במדרגות "האלפים מחכים לנו." אמר הקיסר "ליגת הצללים הצליחה להעביר את ההודעה בזמן." אמר הקיסר "קדימה רוצו למרכבות אני לא אחכה לכם." אני ורוב ירדנו המדרגות החזית של הבית ונכנסנו אל תוך המרכבה שבה ישבו ג'ף ורומונוב. "מי חשב שנשב באותו מרכבה?" מלמל רומונוב "הייתי נותן את הכל כדי לשבת עם הקיסר." הדלת נפתחה ואינגווה הציצה פנימה "אם הכל אז זה שם שלי." רומונוב נראה מרוצה ופנה לצאת מהדלת השניה של המרכבה. "אינגווה עדיין לא נכנסה "רוב שב ליד ג'ף." ביקשה אינגווה "למה?" שאל רוב "אתה יודע טוב טוב למה." אמרה אינגווה "בסדר בסדר." מלמל רוב והתיישב ליד ג'ף. "אתה יכול לצאת לדרך." אמרה אינגווה לנהג ונכנסה אל המרכבה.