האלכסנדריה – פרק 12

פרק 13 בשאול

אלכסנדרה וסלנה התעוררו במקום אפל, שומם ומסתורי ומאוד חשוך, מסביב הכל היה שחור ואפל, אלכסנדרה וסלנה קמו מהאדמה השחורה,

הן נדהמו ופחדו מהנוף שהן נכלאו, הן הביטו אחת בשנייה בתדהמה, לאחר מכן שאלה אלכסנדרה את סלנה בתקווה שסלנה תדע מפני שסלנה הייתה אורקל:

"איפה אנחנו?"

סלנה הסתכלה מסביב ולאחר מכן התרכזה לכמה רגעים ואמרה

"כרגע אנחנו נמצאות בשאול, אנחנו מתנו במלחמה נגד הטיטאנים"

אלכסנדרה נעשתה המומה ולא האמינה שהיא מתה במלחמה שהיא כל כך עלובה וקלה בשבילה, היא אפילו לא זכרה איך היא מתה אך היא זכרה שכראטוס הרג אותה, אלכסנדרה נמלאה בזעם של חוסר צדק ונקמה בתרמית של כראטוס, היא שאלה ישר את סלנה

"למה האלים לא שופטים אותנו אם אנחנו בשאול??? איך נוכל לברוח מכאן או לפחות לחזור לעולמנו?"

סלנה ענתה לה:

"אירעה תקלה, הדס נמצא עם האלים באולימפוס, לכן אנחנו לא שטות בנהר סטיקס, אם יתמלא מזלנו, אנחנו נצליח לברוח מהשאול ואולי שוב יחזור הסיכוי שלך להציל את העולם מהטיטאנים"

אלכסנדרה התמלאה בחשק וברצון ושאלה:

"איך אנחנו בורחות מהמקום הזה? אנחנו חייבות לברוח מכאן לפני שהדס יחזור, זה הסיכוי היחיד שלי להציל את האולימפוס ואת העולם"

אלכסנדרה וסלנה ישר התחילו לרוץ לכיוון אקראי, הן רצו מסביב שעות על גבי שעות, וראו תמיד אותו דבר:מערה אפלה ונהר מסביב, אלכסנדרה אמרה לסלנה:

"איך אנחנו לעזעזאל יוצאות מכאן???"

סלנה נעמדה בתמהון וענתה לה:

"איני יודעת"

אלכסנדרה ענתה לה

"מה אנחנו אמורות לעשות אם אני או את לא יודעות איך לברוח מכאן?"

סלנה שלחה את ידה לשרביטה ואמרה לאלכסנדרה:

"שקט"

אחרי כמה דקות סלנה הוציאה את ידה ואמרה לאלכסנדרה:

"נזכרתי במיתוס עתיק, ישנו בעולם התחתון נביא עיוור ושמו טרסיאס, הוא יוכל להגיד לנו איך לצאת מהשאול, הוא פעם עזר לאודיסאוס גיבור מלחמת טרויה בזמן שובו לביתו איתקה, אני יודעת עכשיו בדיוק את המיקום שלו"

אלכסנדרה וסלנה התחילו ללכת שמאלה, בזמן ההליכה סלנה אמרה:

ונזכרתי, למזלך אלכסנדרה, האלים עדיין סומכים עלייך ומאמינים בך, הם עדיין מאמינים שאת תצליח להרוג את כראטוס ולהציל את האולימפוס, אך אם הפעם תמותי התקווה תאבד וישר את תהי נידונה למוות נצחי- או בשדות אליסיום או בטרטרוס, אני מאמינה שאת תהי באליסיום"

הבשורה של סלנה גרמה לאלכסנדרה להרגיש טוב יותר, אך אלכסנדרה קצת חששה שבעתיד היא שוב תהיה רשלנית עם חייה כמו הרגע של מלחמת הטיטאנים, אלכסנדרה אמרה לעצמה שהיא תנסה להיות זהירה יותר עם חייה, ובעיקר כאשר היא נלחמת עם יצורים עצומים ומסוכנים כמו הטיטאנים, אלכסנדרה לא אמרה כלום והמשיכה ללכת, לפתע סלנה נעצרה ואמרה גם לאלכסנדרה לעצור, לא היה שום דבר מיוחד שהיה צריך פתאום לעצור, סלנה הסתובבה לכיוון הקיר ולאחר מכן הוציאה את שרביטה ופגעה בקיר,, הקיר נפתח לחצי ואלכסנדרה וסלנה עברו ב"מעבר הסודי" מהר, הן ראו נהר זורם והסביבה מקדימה נעשתה הרבה יותר מפחידה, הנהר זרם בפראות וצעו היה כחול כהה, מקדימה היה חושך מוחלט ובצדדים היה עדיין קירות כחולות, סלנה אמרה לאלכסנדרה:

"עקבי אחרי! אני יודעת בדיוק את מפת העולם התחתון, ואת מיקומו של טרסיאס"

אלכסנדרה וסלנה רצו לנהר, סלנה הרימה את זרועותיה למעלה ולאחר מכן המים שבנהר הופרדו לצדדים ופתחו רווח קטן, אלכסנדרה וסלנה חצו את הנהר והמשיכו ללכת, בהמשך הן ראו מעבר סגור וחמישה פתחים בצורת חור בגודל סלע ענקי, סלנה עצמה את עיניה ולאחר מכן אמרה:

"טרסיאס ממוקם בפתח הכי שמאלי של המערה"

אלכסנדרה הקשיבה לה והן עברו, מבפנים היה אותו דבר רק יותר חשוך, הן ראו מעגל ועליו עמד איש זקן, היה לו זקן אפור ועיניו היו עצומות, הוא עמד בשילוב ידיים ולא אמר אף מילה, הוא היה נראה כמו פסל מרחוק, אלכסנדרה וסלנה ידעו שזה הנביא שהן מחפשות והתקרבו אליו, סלנה אמרה לאלכסנדרה:

"תני לי לדבר, אני מבינה את דרכם של הקדמונים"

אלכסנדרה עמדה לידה ולא ענתה לה, סלנה ניגשה אל טרסיאס בעדינות ושאלה:

"התוכל להגיד לנו מה היא דרכנו מחוץ לשאול?"

הנביא הגיב רק אחרי כמה שניות, הוא ענה לה:

"עם האל המצרי תפליגו עד השחר,
בדרך מעבר החושך והזעם"

סלנה מרוב חריפותה וחכמתה הבינה מעולה את דבריו, זה היה ה"אורקל"- התעלומה שעליהן לפתור, סלנה אמרה לאלכסנדרה:

"זוזי הצידה!"

לאחר מכן סלנה הרימה את זרעותיה לצמעלה, אור גדול כחול בצורת כדור יצא מידיה, ולאחר מכן יצא מהכדור חשמל באותו צבע ופגע בכל הצדדים של החדר, החשמלים פגעו בקיר שהיה אחרי טרסיאס והקיר נפתח לשתי צדדים, אלכסנדרה ממש לא הבינ איך סלנה ידעה את כל זה ואיך היא עשתה את זה, היא שאלה את סלנה:

"איך את יודעת לפרש את כל התעלומות האלה?"

סלנה ענתה לה:

"זה לא משנה כרגע"

סלנה ואלכסנדרה עברו במעבר, סלנה ניסתה לפענח את התעלומה בראשה, היא ידעה מראש שתמיד הנביאים מדברים בחידות קצרות שעליהן צריך לדעת את התשובה, סלנה הייתה נערה מאוד חכמה ונבונה, בנסוף לכך היא הייתה האורקל הראשית של אטלנטיס, היא ידעה לפעמים את העתיד וידעה בדרך כלל לפענח חידות, הן עברו את המעבר והגיעו לעוד אזור ריק אך הוא לא היה סגור כמו האזור הקודם, בפנים היה חשוך ולא היה אף איש או בעל חי, אלכסנדרה כלל לא ידעה לאן הן אמורות ללכת, סלנה גם לא ידעה, אך היה לה מושג לפי מה שהנביא אמר, אחרי שאלכסנדרה וסלנה התקדמו מעט הן ראו נהר עצום שזרם באופן פרוע, הצבע של המים היו שחורים, סלנה התחילה להבין את הרמז שטרסיאס אמר "עם האל המצרי תפליגו עד השחר", היא ידעה שעליהן להפליג בנהר, אך מה הקווה לאל מצרי? כארון הוא זה שמעביר את המתים, סלנה הלכה בחיפזון מאלכסנדרה ישר לתחילת הנהר בשביל לראות מאיפה הוא מתחיל לזרום

אלכסנדרה לא הבינה מדוע סלנה עשתה זאת ושאלה אותה:

"לאן את הולכת?"

סלנה ענתה לה:

"למצוא את כארון! הוא זה שמעביר את המתים לפי המסורת של אטלנטיס ויוון"

אלכסנדרה הלכה ביחד איתה ולרוע המזל הן לא מצאו שום דבר, סלנה נלחצה, היא אמרה:

"עכשיו מהאנחנו אמורות לעשות??? אנחנו נשאר תקועות בשאול לנצח???"

אלכסנדרה ראתה באופק רפסודה שעליה עמד איזה שהוא עורב או ציפור, אלכסנדרה אמרה לסלנה:

"אולי ננסה לעלות לרפסודה מרחוק עם הציפור?"

סלנה מרוב לחץ וכעס ענתה לאלכסנדרה:

"האם יצאת מדעתך? איזה רפסודה ואיזה ציפור? אני לא רואה שום רפסודה"

אלכסנדרה הצביעה עם ידה והראתה לסלנה את הרפסודה, סלנה ראתה את הרפסודה, אך הרפסודה הייתה רחוקה מדי מסלנה ואלכסנדרה, סלנה בנוסף הסבירה לאלכסנדרה:

"זה לא ציפור, זה רה-אל השמש המצרי, ובטח אליו הנביא טרסיאס התכוון"

בשביל לקרב את הספינה אליהן, סלנה הושיטה את זרועותיה למעלה ומשכה את המים לכיוונן, היא עשתה כך המון פעמים עד שהמים החזירו את הרפסודה אליהן, אלכסנדרה ראתה את ה"ציפור" מקרוב, הוא נראה מוזר לחלוטין- איש בעל ראש ציפור ולבוש בבגדים של בני אדם-בבדים וחלוק, אלכסנדרה חשבה שזה איזה שהוא מטורף והוא ישר יתקוף אותן עם השרביט שהחזיק בידו, אך לא נראה שהאיש שם לב עליהן, לא נראה גם שהוא בכלל שם לב שהספינה חזרה אחורה, אלכסנדרה קפצה קפיצת סלטה אל הרפסודה עשויית העץ, סלנה עלתה ישר, סלנה הרגישה פחד שרה יגיד להם משהוא או יזיק להן, אך הוא עדיין עמד כמו דומם, סלנה הרימה את זרועותיה והמים התחילו לדחוף את הרפסודה בכל הכח מאחורה, הרפסודה התחילה לנוע קדימה בקצב די מהיר, בזמן השיט, אלכסנדרה עמדה ושמרה שלא יקרה שום דבר לאף אחד, סלנה עמדה והייתה שקועה במחשבות-מנסה להבין את פשר גורלן, היא חשבה לעצמה:

'למה רה בא לאסוף את המתים במקום כארון?'

בזמן המחשבה היא נסתה להזכר במה שלמדה ולאחר מכן חשבה:

'רה בא לסדר את שמות כל המתים בלילה, ועכשיו כנראה השעה הייתה חצות, כנראה שכארון לא מופיע בלילה, רגע, אני לא בטוחה שאנחנו יוצאות מהשאול ליוון, אם אנחנו עם רה זאת אומרת שאנחנו יוצאות מהשאול למצרים???'

סלנה התחילה להבין את הכוונה של "בדרך מעבר החושך והזעם" היא הבינה שבדרך אפפ-נחש השאול יבלע את רה ויעלה השחר, ולאחר מכן הן יהיו צריכות להרוג את אפפ בשביל להגיע למצרים, המחשבה שהן יגיעו למצרים במקום יוון טרטרה את סלנה, לא יהיה להן זמן ללכת ממצרים ליוון בשביל להציל את העולם מהתפשטות הטיטאנים, סלנה ישר אמרה לאלכסנדרה:

"האם את יודעת לאן אנחנו מגיעות?"

אלכסנדרה ענתה לה:

"לא"

סלנה ענתה לה:

"למצרים! את יודעת כמה זמן יקח לנו להגיע ממצרים ליוון?"

אלכסנדרה בכלל לא הרגישה לחוצה, היא ענתה לה:

"לא נורא, זה הגורל"

סלנה לא ענתה:

כעבור כמה דקות, קפצו פתאום מהים שלדים ואנשים מוזרים-אנשים על מתים שצבע העור שלהם היה בצבע צהוב או לבן חיוור ובנוסף הם היו לבושים במכנסיים מאוד קצרים, כל השלדים והעל מתים היו חמושים בסכינים או בחרבות, מספרם היה בערך חמישה או שישה, סלנה הבחינה מרחוק שהספינה נסחפת ויש מערבולת בתוך הנהר מרחוק, אלכסנדרה וסלנה הכינו את עצמן לקרב, סלנה הייתה חמושה בשרביט וסכין ואלכסנדרה הייתה חמושה בחנית ובמגן ופגיון, אלכסנדרה נעמדה לעמדת התקפה-היא התקופפה עם החנית והמגן ואמרה לסלנה:

"תתקפי את המפלצות משמאל ואני אתקוף את המפלצות מימין"

סלנה הייתה מכוונת לשמאל רה היה באמצע ואלכסנדרה התייצבה נגד המפלצות משמאל, עדיין רה התנהג כמו עיוור וחירש שלא מבין ולא רואה מה קורה סביב עולמו, השלדים נראו כמו שלדי אדם רגילים, רק הרבה יותר מפחידים ומטרידים, אלכסנדרה ישר הסתערה על השלדים והעל מתים מימין, היא נתנה לאחד מהשלדים מכה עם מגנה והוא עף הצידה מהרפסודה והתפרק לחלקים מרוב מכת המגן החזקה, שאר העל מתים והשלדים שהיו לידו הסתערו על אלכסנדרה, הם הניפו את סכינם וחרבם על אלכסנדרה בכל כוחם, היא חסמה עם מגנה והוציאה בזריזות את פגיונה ולאחר מכן נתנה שיסוע לשני המפלצות שהיו מלפניה-אחד על-מת ואחד שלד, העל-מת נחתך בבטנו קרס לקרקע ומת, לשלד לא קרה כלום, השלד הניף פעמיים את חרבו על אלכסנדרה, היא חסמה פעמיים ובעטה בו ולאחר מכן נתנה לו מכה עם המגן ופגעה לו בפרצוף ובשלד השני, ראשו עף לנהר והגוף התפרק לקרקע, השלד השני הוזק אך לא התפרק, אלכסנדרה דחפה אותו עם מגנה לנהר, קפצו מהנהר עוד חמשה שלדים וחמישה על-מתים מכל הצדדים של הרפסודה סלנה הסתדרה עם שני העל-מתים והשלד, העל מתים הניפו את סכינם על סלנה, סלנה בזריזות התחמקה ושסעה על-מת אחד מהפרצוף עד הבטן ועל-מת שני היא דקרה בבטן, שני האלים מתים קרסו לרצפה ומתו, השלד הסתער על סלנה עם חרבו, היא התגלגלה הצידה ונתנה לו מכה עם שרביטה הזהוב שקצהו היה עיגול, היא פגעה לשלד בראש ולאחר מכן הרימהמעט את ידיה ושלחה עליה חזרה, זה גרם למי הנהר לשטוף את השלד מהרפסודה, היא ראתה 3 שלדים חמושים בחרב מעל רה, היא שוב שלפה את ידיה וגרמה למי הנהר לזרום לכיוון השלדים ולהוציא אותם מהרפסודה, אלכסנדרה נלחמה בשני העל-מתים האחרונים, לאחד היא נתנה מגן לפרצוף בכל כוחה, ראשו של העל-מת ולאחר מכן אלכסנדרה דקרה אותו בבטן, הוא נפל ומת, את העל-מת האחרון אלכסנדרה וסלנה דקרו אותו בבטן, הוא קרס לרצפה ומת, אלכסנדרה וסלנה לא הבינו למה הופיעו העל-מתים והתקיפו אותם, לפתע, סלנה הבחינה יותר במערבולת, היא הרבה יותר קרובה, קפצו מהנהר בערך עשרה על-מתים ושלדים בלי הפסקה, אלכסנדרה הרגישה עצבנית על המספר הבלתי פוסק של העל-מתים, היא הסתערה בכל כוחה על על-מת או שלד שיצא, נותנת לו מכה עם המגן שהורגת אותו או דוקרת אותו באכזריות, סלנה גם התעייפה מזה אך נלחמה יותר במתינות, אחרי שני דקות, סלנה ראתה שנופל ארס על הספינה והספינה נסחפת, היא ראתה שרה מרחף באוויר ועף ממש קדימה מעבר לרפסודה, סלנה ישר הבינה שאפפ-נחש השאול שהיא ואלכסנדרה צריכות להרוג בשביל להגיע למצרים נמצא ממש קרוב, אלכסנדרה המשיכה להלחם והרפסודה רק המשיכה להתקרב לאפפ נחש העולם התחתון, אלכסנדרה המשיכה להרוג את השלדים והעל-מתים, בזמן שסלנה שמה לב מתי הזמן הנכון לתקוף את אפפ, פתאום שוב עף ארס לכיוון הרפסודה על סלנה, סלנה שילבה את ידיה ונוצר סביבה חומת מגן כחולה בצורת כדור שכיסתה אותה,, הארס פגע בחומה ולא הזיק לסלנה, אחרי כמה שניות סלנה ראתה שהרפסודה ממש קרובה לאפפ והיא כבר ראתה אותו-נחוש עצום בצבע ירוק כהה עם שניים חדות ועניים עצומות, סלנה באותו הזמן ניסתה לעזור לאלכסנדרה לחסל את העל-מתים הלא פוסקים והתחמקה בכל פעם שאפפ ירק ארס, כאשר היא ואלכסנדרה הרגו את חמשת השלדים מצד שמאל, סלנה ישר אמרה לאלכסנדרה:

"אלכסנדרה! אפפ-נחש השאול נמצא ממש מעל הרפסודה, אם תהרגי אותו אנחנו ישר נגיע למצרים-להליופוליס-בירת השמש שלשם מגיע רה! עכשיו ההזדמנות שלך!"

אלכסנדרה הוציאה את חניתה מהעל-מת ששכב מת ולאחר מכן רצה בכל כוחה לפסגת הרפסודה, הנחש אפפ לא הפסיק להטיל ארס, בכל פעם שהטיל ארס אלכסנדרה התחמקה הצידה, בזמן היריקה האחרונה של אפפ אלכסנדרה חסמה את הארס עם מגנה וקפצה בכל כוחה אליו, היא נחתה על פיו, הנחש פתח את פיו בשביל לבלוע את אלכסנדרה, אלכסנדרה שוב קפצה והוציאה בזריזות את פגיונה, בזמן הנחיתה לכיוון צווארו היא שלפה את חרבה וחתכה קצת מצווארו, דם רב זרם מצווארו והנחש התפתל מכאבים, לאחר מכן בזמן הנפילה לנהר אלכסנדרה דקרה את חרבה בצווארו ונשארה טלויה בחרבה כאשר החרב דוקרת את המשך צווארו בתחתית, לאלכסנדרה היה מאוד קשה להחזיק מעמד כאשר הנחש התפתל מכאבים ללא הפסקה וצרח, היא ניסתה בכל כוחה לטפס אל החתך העליון, היא טיפסה על צווארו ודקרה בכל פעם שעלתה, בקושי היא הגיעה לחתך העמוק, כאשר היא הגיע לחתך היא החזיקה את חרבה וחדרה את החתך העמוק, צווארו של אפפ נקרע וראשו הוטל למים, אלכסנדרה וסלנה נעלמו מהשאול