המלחמה הגדולה פרק 2

טוב כמה מילים על אמא שלי לפני שתפגשו אותה. יש לאמא שעיר חום חלק ועניים ירוקות היא יפה מאוד. היא גדלה אצל דוד שלה . בגלל ההורים שלה מתו לפני שנים על ידי אנשים שהיו מסוכסכים איתם. טוב לא הייתי בחדר העבודה של אמא שלי כי היא נועלת אותו כשהיא לא נמצאת. ולא מסכימה שאכנס כשהיא כן נמצאת. החדר היה מקושת בחרבות שהיו מוצלבות לתוך מגן. היה גם אח חמימה שחיממה את החדר ולידה שלוש כורסאות ושטיח. ועליו שולחן וספריה קטנה. אה עם לא אמרתי הבית עם השלוש קומות שלנו היה עצום הוא היה אחוזה וכל חדר היה מספיק שחמישה פילים יכנסו לתוכו בלי בעיה. על הקיר היה פרווה שחורה מוזרה. היה שם פוחלץ מלא של זאב. אבל היה בזאב משהו אחר כאילו הוא לא רק זאב. אמא שלי ישבה על אחת הכורסאות. וקראה באיזה ספר. כשפתחתי את הדלת וראיתי הכול נאנקתי אמא שלי שמעה את זה. וקמה מהכורסה. היא חייכה כשראתה אותי והנהנה לעבר מארק. בעניים שלה היה מעט עצב. כאילו עשיתי משהו רע ובאמת עשיתי שברתי ילד את השן. "אמא זה לא אני הוא התחיל" תירצתי. "על מה אתה מדבר?" שאלה אותי אמא. היא לא יודעת חשבתי לעצמי. עם היא לא יודעת למה היא קראה לי לפה. אבל עכשיו לא יכולתי לסגת אז סיפרתי לה מה קרה בבית הספר. היא רק הביטה בי ומלמלה " למה כל כך מהר"
"תשב" היא אמרה. והצביע על אחת הכורסאות. התיישבתי וראיתי את מארק יושב לידי. אמא התיישבה בכורסה שלה והביטה בי. ואז מארק דיבר" גברתי מגיע לו לדעת מי הוא". אף פעם לא אהבתי שמדברים עלי ככה כאילו אני איזה מפלצת. ואמא שלי ידעה את זה. אבל היא רק הנהנה "איאן שלי" אמא שלי אמרה. וכן קרואים לי איאן. "אני רוצה שתדע. אנחנו לא לבד ביקום הזה." " למה את מתכוונת? את אומרת שיש חייזרים" אמא שלי אף פעם לא האמינה בחייזרים היא תמיד צחקה על הנושא שיש צורות חיים שאנחנו לא מודעים אליהם. "את תמיד אמרת שאין חייזרים" אמרתי לא מאמין למה שאמא שלי אמרה. אמא שלי רק הנידה בראשה בשלילה. " אמרתי שאין צורות חיים אחרות שאנחנו לא מודעים אליהם. הם קיימים פשוט רוב האנשים לא מאמינים בהם. הם אלים." הסתכלתי על אמא שלי כאילו היא השתגע. אבל היא המשיכה לפני שהספקתי לומר משהו " הם מאסגרד" והיא הצביעה על שטיח קיר שבו ציור עץ החיים לפי מיתולוגיה הנורדית.