רגע קטן

לנסות כדי להיכשל 10/11/2016 1256 צפיות 7 תגובות

הייתי בסדנת קשירה, שם פגשתי את ציפי. אבל המדריכה אמרה שזה לא טוב לקשור בשיער, אז נהייתי קירח. גם האפונים נפלו, אבל כיוונתי רחוק. אז לפחות אפשר לומר שלא התרחקתי.
למרות זאת, השם נשאר חיים. ואיך שלא תקראו למשחק, הסוף הוא כתום. לשבת בחדר קטן עם עגילים בעיניים ולחרוז שריקות, מול נערה עם עפעפיים כפולים שלא שומעת אם לא מדברים.
וגם אחרי החיים, אין הרבה התפצלויות. כלומר מנוחה.
ביד, אני מחזיק את השיערות שנפלו.
חושך בשמיים.
מכך, אבא הזהיר.
אין יותר קשירות. החברים כולם על תקן פסל. עדיף לדבר עם עמוד טלגרף, או עם לא לחשוב על פיל ורוד. לפחות יש לו שכל היפותטי, ועם קצת דמיון, גם מענה אנושי.
מקצה החפיסה אני מוצא את הג'וקר, בדיחה בריבוע. שלום לך חיוך הפוך. סוגר ת'טלפון. נושם אבק.
אוסף
שתיקות ונאנח.
זורק את הקשורים לפח.
אנשי צללים לעולם לא יווספו לסך.


תגובות (7)

מהמם. למרות שלא הבנתי כמעט דבר, הרגשתי. אותנטי.

11/11/2016 06:05

באמת תהיתי מה תחשבי, כשההיפותזה המובילה הייתה שזה יקנה אותך. יפה ווטסון, יפה. אמר שרלוק ושחרר את העשן, שמילא את החדר והגיע גם לריאותיי.

11/11/2016 06:36

תוכל להסביר לי משהו מפה, שרלוק? אני אשמח

11/11/2016 14:22

    זה אכן טקסט של 'הרגשתי', לא של 'הבנתי'. שזו דרך יפה להגיד שלכותב לא היה מושג מה הוא כותב. אבל, אם את יכולה לנדב פרשנות, אני אשמח לשמוע. היא בטוח תהיה מעניינת.
    ובאותה הזדמנות אני אזכיר לך שאני צריך את החוות דעת שלך על שירים אחרים (של משוררת מסוימת), שאני יכול לשים פה לינק אליהם.

    11/11/2016 20:02

חחחח שים. אני רק מרגישה , פחו. מבינה מילולית

14/11/2016 16:36
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך