זן ואומנות הדיאטה

"כל כמה זמן אתה נשקל" שואלת אותי אורית, יומיים אחרי ששוב התחלנו בדיאטה.
"אני לא נשקל"
"מה הפעם ?" היא שואלת.
"הפעם מורה הזן שלי הורה לי לא להישקל"
"מי מורה הזן שלך ?"
"מורה הזן שלי אמר לי שעלי לברוא את מורה הזן שלי בעצמי"
"למה ?"
"הוא אומר שכל המורים הם מורים בקונפקציה. שבייצור עצמי אני יכול לקבל מורה זן שמתאים למידתי"
"והמורה שבראת, הוא זה שאסר עליך להישקל ?"
"זה המורה !"
"למה הוא אוסר ?"
"לדבריו יש לחיות את החיים בתשומת לב מרבית"
"מה זה קשור ?"
"לדבריו, מי שחי בתשומת לב יודע לבד אם הוא צריך להפחית ממשקלו"
"ויודע גם כמה בדיוק להפחית ?"
"להפחית בדיוק עד שיידע שהגיע למשקל הרצוי"
"למה אי אפשר להיעזר במשקל לצורך זה ?"
"המורה אומר, שהמשקל שמראה המשקל הוא משהו מנוכר. משהו שמעוות את הקשר של האדם עם הגוף שלו"
"באיזה מובן ?"
"גם אני שאלתי"
"ו…"
"לדבריו המשקל האמיתי בכלל לא נספר בקילוגרמים"
"אלא במה ?"
"בתחושות. הוא אומר שזה כמו לשקול את הנדיבות או את האומץ. אלו דברים שאדם צריך לדעת מבפנים… וגם צריך לדעת לכוון אותם לבד כשהאיזון מופר".

"אף פעם אי אפשר בדרך הפשוטה" תוהה אורית.
"לדברי המורה, קשה להגיע אל הדרך שהוא מציע, אבל זו היא הדרך הפשוטה מכולן"
"ואתה הגעת ?"
"לא, אבל לפעמים אני מרגיש שאני בדרך אליה. ואני שר."