חכם ותם פרק ב – החכם

החכם היה חושב הרבה מה לעשות ובין כך ראה עגלה עם סוסים ועליהם שני סוחרים , שאל את הסוחרים לאן אתם נוסעים? השיבו לו לוארשה שאל אם הם צריכים משרתים והלז ראו שחכם ומזורז הוא ואמרו שכן וכך נסע עמם לוארשה ובדרך שירת אותם בכל מה שביקשו וכשהגיעו לוארשה נפקחו עיניו וחשב לעצמו חכם כמוני לא ראוי שיהיה משרת פשוט ובא אל מעסיקיו ואמר להם ששכרו עבור מה ששירת אותם בדרך יהיה הנסיעה לוארשה ולא לקח מהם דבר ונפרד מהם לשלום.
חקר ושאל כל מיניי עסקים וחשב לעצמו שלא מן הראוי לחכם כמותו כלל להיות משרת ולאחר מכן חשב לעצמו כי התכלית היא לשאת אישה ולהתפרנס אבל יש לו עוד זמן לכך ולכן כדאי שיראה קצת עולם לפני וכך טייל הוא בעולם ועבר באיטליה ובספרד ומכל מקום למד המון דברים והחכים עוד עד שהחליט כעבור מס' חודשים שכדאי שילמד מלאכה מכובדת ולמד הוא צורפות ולמד את כל תורת האבנים הטובות והזהב ומפאת חכמתו למד זאת בחצי מהזמן הדרוש וגם האבנים שליטש היו יפים ביותר ונהיה צורף בכיר אך מעולם לא היה מרוצה אפילו שהזמינו אצלו איזה טבעת יהלום והכין טבעת נפלאה מאין כמותה אך היה חוסר שיוויון בעובי היהלום בין הצדדים בהפרש של עשירית המילימטר שרק אם זכוכית מגדלת אפשר לראות ושום עין רגילה לא תבחין בכך ואפילו קיבל תשבוחות רבות על הטבעת זו וקיבל שכר מלא וגם טיפ לא היה מרוצה כי בתוך תוכו ידע שיכול היה לדייק יותר.
אחרי זמן מה חשב לעצמו כי אמנם הצורפות היא מלאכה מכובדת אבל לא יאה לחכם כמותו שמלאכתו תהיה בידיים בלבד ועזב הצורפות והחל ללמוד רפואה וגם כאן למד בקיצור שנים מכיוון שהיה פיקח ביותר ותוך שנתיים למד מה שתלמיד ממוצע יכול רק בארבע שנים וכבר ידע את הרפואה על בורייה והחליט שעתה הגיע הזמן לשוב לעיירה ממנה בא כאשר הוא גדול בחכמה ובעל מקצוע נכבד ועתה יוכל לשאת אישה ולהתפרנס בכבוד.
כל העיירה שמעה על בואו וכינו אותו "חכם" ואף חברו (התם שלנו) גם הוא שמע על בואו ושמח שמחה גדולה ויצא לקראתו לקבל את פניו.