אחת ממליון

אני אחת ממיליון אנשים.
בעולם מאוהב.
אני לא מנסה להיות , אני עושה מה שאני עושה.
אני חושבת שזה עדיף על פני למות.
והם כמעט מצליחים, לגרום לך לרצות למות. לברוח.
אבל, אני עוקפת את זה, מתגברת.
כשהם מסתכלים לי בפרצוף, אני כבר לא מתפוצצת.
כי הרי אני מושכת צרות. כך הם אומרים.
אבל בעצם זה הם שיקבלו את העונש.
כשאני על ידם אני כאילו מפחדת. אבל זה לא מפחיד.
הם מכריכים אותך לפחד. והם לא מפחידים.
רק הפחד עצמו.
כל האלימות רק אשליה,
שלא קיימת, שלא מקשיבה.
לא מקשיבה ללב שאומר
"הם סתם ילדים, כמוך."
את מקשיבה לראש שאומר
"הם לא כמוך."
כאילו, חכמים.
כאילו, חזקים.
אך את אמורה לדעת,
שהם רק חבורת עלובים.