אל תבכי מלאכית קטנה ❤

(בית 1)
ליה אני יודע שאת עייפה , אני יודע שאת מותשת.
ואני יודע כבר שזה מזמן לא אמיתי החיוך הזה שאת מחייכת .
וזה בסדר כי המצב קשה כרגע אין דרך אחרת להגיד את זה.
מרגיש שבכל מה שאני עושה אני טועה ו זה הורג אותי
שמאז שעזבתי . עבודה נורמלית אני לא מוצא .
והכסף של העבודה לא מספיק להחזיק דירה מושכרת .
וזה קשה לי להסתכל על עצמי במראה כי כל מה שאני רואה .
זה איש בלי מטרה.
הבטחתי שתעברי לגור איתי לא תהיה שום בעיה .
אכזבתי, ואת כנראה בחיים לא תגידי שאני טעיתי .
כי זה עצוב שאת כל כך טובה ו מושלמת .
וזה כואב לי שאת צריכה לעבוד עבודה נוספת .
ואת בקושי יושנת .
אבל גם שאין לך דרך את ממשיכה ללכת.
תמיד ידעתי שאת מלאכית,לאחרונה גילתי שאת גם לוחמת
ואני יודע שלבד עם עצמך, בחדר סוגר שאני לא פה את נשברת .

(פזמון)
אז אל תבכי מלאכית קטנה .
כי דמעה שלך שווה עולם שלם .
נכון השמיים עכשיו לא בהירים
מכוסים בעננים .
אל תדאגי זה זמני .
ואני יכול לשרוד כל סערה. רק אם את איתי .

(בית2)
זה הזוי
אנחנו מכירים כבר שנים
וכל יום לומדים דברים חדשים .
וזה נראה כאילו לפעמים אנחנו יכולים לדבר רק במבטים .
כי אנחנו כבר בערך מ הבית ספר מכירים
וזה נראה כאילו אנחנו ביחד כבר גלגולי חיים .
נפגשנו בהפסקה ושנינו היינו שונים
לא חיפשנו כמו כולם אנשים שיאהבו אותנו או חברים .
אני הייתי בהפסקות נשאר בכיתה וכותב שירים .
את היית מציירת על שולחנות ומרגיזה מורים .
ופעם נתנו לנו עבודה ביחד לעשות ואני ישר חשבתי
"מה הקשר ביני לבין הגותית היפה הזו ?"
ולא ממש הסתדרנו בקושי דיברנו,
ואני חושב שאני יצאתי לשירותים .
והמחברת שירים שלי נשארה לידך ושחזרתי
סיפרת לי שקראת את השיר הזה " PAIN" .
ואמרת שהשיר הזה הוא מדהים והתחלנו לדבר על להקות ושירים.
ו בהפסקה ראיתי שהיה לך מריבה עם איזה ילד שהציק לך
התערבתי והלכנו מכות וזה נגמר בשתי מכתבי השעיה .
אז ישבתי בבית ושמעתי דפיקה בדלת וזו היית את .
אמרתי לך שזה "בסדר ושתלכי לבית ספר ושהורים שלך בטח כועסים" .
ואת אמרת לי "כנראה שאתה לא מבין יש לך חברה לכל החיים ".
פאקינג שוב צדקת .
כמו תמיד

(פזמון)
אז אל תבכי מלאכית קטנה .
כי דמעה שלך שווה עולם שלם .
נכון השמיים עכשיו לא בהירים
מכוסים בעננים .
אל תדאגי זה זמני .
ואני יכול לשרוד כל סערה. רק אם את איתי .

(בית3 )
אבל עבר כל כך הרבה זמן מאז .
וזה עדיין נראה כל כך חדש .
ואני לא יכול לראות את העיניים הירוקות שלך אדומות מדמעות .
ואת מחייכת .
זה כמו הצגה שלא נגמרת .
ו זה כל כך עצוב שזורקים אותנו מדירה לדירה .
ואני בקושי מצליח להחזיק את הדמעות בפנים .
אז לפעמים אני הולך לים ומשחרר את המחסומים .
נזרק על החולות וטובע במחשבות.
וחוזר הביתה כאילו כלום לא קרה .
נותן לך חיבוק ונשיקה .
ואז צוחקים בשקר כמו מפגרים .
והולכים לישון בלי לספר איך אנחנו באמת מרגישים .
כל כך קרובים אבל כל כך רחוקים .
ואני מאמין שלכל דבר יש סיבה .
וגם שקשה צריך להסתכל למעלה ו להגיד תודה .
ורק שרע את הטוב מעריכים .
אבל המחשבות לא עוצרות והשעות רק חולפות .
ובלי לשים לב אני עוזר לך לארוז ארגזים ל
עבור לעוד דירה מושכרת אחרת.
לחשוב שאולי שם תמצאי שלווה ..
ואני כבר מחכה לזה שנעבור את התקופה המגעילה .
וששוב תוכלי לעוף בחופשיות ו בלי דאגה אבל בינתיים

(פזמון)
אל תבכי מלאכית קטנה .
כי דמעה שלך שווה עולם שלם .
נכון השמיים עכשיו לא בהירים
מכוסים בעננים .
אל תדאגי זה זמני .
ואני יכול לשרוד כל סערה. רק אם את איתי .

ואם תצטרכי כנפיים חדשות אני אתן
העצמות שלי כדיי שהם יהיו חזקות
אני ימכור כל חלק שלי רק בשבילך
רק כדי לגרום לך לחייך