אם סיסרא

יבוא הוא הלילה,
יחזור אל ביתי?
ישוב הוא אליי,
אל חיקי וחומי?

מחכה אני לו, שישוב מהקרב,
יבוא כגיבור או ישלח לי מכתב.
אך המכתב לא מגיע והוא לא חוזר,
מה אעשה בלעדיו? מדוע איננו שב?

הפחד ממלא אותי,
האם קרה אסון?
אסור לי לחשוב כך,
אך האם איבדתי את בני הקטון?

פתאום הבשורה מגיעה אל ביתי,
הריקנות הקרה ממלאת את חזי,
חלק פועם ממני נתלש,
נהרס הוא ונרמס.

הפחד גואה ואיתו הידיעה,
בני לא יחזור, כך מכריזה האימה,
העולם מתנכל לי, קורס על חיי,
מתיי יפסקו הם, ייסורי?

הגעגוע מציף ואיתו החרטה,
כי את בני לקחה, קרעה המלחמה,
תפילותיי לא נענו ונדמה התקווה,
הלוואי שהיה אז שלום ולא איבה.

ואם לא הייתה קורית המלחמה?
האם עדיין הייתי מחבקת את בני?
והאם לא היה אז רק קור בתוכי?
מתפללת בשבילו, שטוב לו אי שם,
כי את בני לא אשוב לראות לעולם.