אנה

הגוף שלי גדול מספיק בשביל שתינו
אנה ואני.
לאט לאט,
תאכלי פחות היא אמרה.
מים יעבירו את הכאב,
תרוצי עד כלות הנשימה.

תעשי את זה בשביל הרגליים הרזות,
בשביל לרדת עוד מידה.
כי מי מסתכל על ילדה כלכך שמנה ?

מזייפת עוד חיוך,
עוצרת עוד דמעה,
כי אסור שידעו, כי אנה רק שלי,
ואני כולי שלה.

רק לפעמים לפני השינה,
מותר לבכות קצת,
לחשוב הרבה,
אולי מחר
יהיה שינוי, יכאב פחות
אולי אנשים באמת יתחילו לראות ?

האוכל הוא האוייב שלך,
אין זה ברור ?
היא בכל מקום, היא בכל סיפור.

הפכתי לכלי ריק,
היא תפסה את השליטה,
הגוף שלי,
עכשיו שלה.

ש.ל