בלי שם ..

יושבת חושבת שעות על מילים
שיכולים להביע את הרגשות שבפנים,

הדף והעט הפכו להיות שלי, התחברתי לעולם של המוזיקה שלי, החברים שהיו עזבו לתמיד,
הייתי שם בשבילם בכל רגע להתמיד,
וכשהייתי צריכה אותם הם סובבו מבטים לא הסתכלו לכיווני אבל ראו את המצוקה שלי והחליטו להתעלם..

אצלם הכל היה טוב אז הם פשוט המשיכו.. בשלהם
אני יושבת חושבת לוותר
כשברקע מופיע זיכרון חודר
מסתכלת לשמיים אין עם מי לדבר .. העננים אפורים והדמעות יורדות לגשמים שלא פוסקים..