בסתר

קראתי את השיר כמה פעמים. הוא יפה בעיני.
הוא גרם לי להתבונן שוב לתוך עצמי ולנסות למצוא את המקום שבו השיר פוגש אותי.

השורה לגבי הביקורת סקרנה אותי, כי הרגשתי שההליכה למקום רחוק, נסתר מאפשרת גם את ההתרחקות מביקורת. תהיתי האם מדובר בביקורת עצמית.

שם אולי ההבדל. אני כבר מרשה לעצמי לבכות וחוסך מעצמי ביקורת נוקבת.
מצד שני גם הפסקתי לברוח. חזרתי מהמקום המרוחק.

אבל לפעמים אני מרגיש שהשארתי את הלב שם.

אני לא יודעת להסביר עד כמה שזה מיוחד ונגע בי. יש בזה משהו פשוט עדין וכנה שנכנס אל תוך הלב תוך כדי קריאה.

קצת הזכיר לי את התהליך הארוך שאני עושה עם עצמי ואת ההשתדלות להישאר עם ראש מורם בכל פעם שקשה ולא לתת לחברה לדכא אותי.

כתיבה פשוט יפהפייה. אהבתי מאוד.