גוועות

שלום.

ראיתי שחזרת לפרסם. קראתי קצת אחורה דברים שכתבת. אתה מרבה לתאר את התחושות שלך, ונשמע שהן קשות.
זה מרגיש גם שהשירים נהיים יותר קצרים.

התחושות שאתה מתאר כאן, דומות מאוד לתחושות שאנשים רבים מתארים. פה ובעוד מקומות. אתה אולי מתאר לפעמים בצורה אסטתית יותר או מדויקת יותר, אבל בסופו של דבר אתה מתאר תחושות שרובנו (לפחות מי מאיתנו שחשים דיכאון) מרגישים. זה בהחלט מעורר אמפתיה, הזדהות-רגשית, אבל זה לא חושף את הכאב האישי שלך.

רציתי להציע לך לנסות לכתוב על משהו אישי מהחיים שלך. מקרה שקרה, משהו מסוים שחוזר ומטריד אותך, שלא מניח את דעתך. מחשבה שמייצרת כאב. אבל שוב. אם מדובר באהבה נכזבית לדוגמה, אל תסתפק בזה, כי זה משהו שוב שלהרבה אנשים יש. גם מוות ומחלה. תן את הזווית האישית שייחודית לך. אני חושב שהאישי הזה יעורר הרבה יותר אמוציות מהשירים/סיפורים, ויתן גם לך משהו, בזכות השיתוף. ההתמודדות עם האירוע לא תהיה רק שלך אלא תמצא לה שותפים.
הצעה שלי – החלטה שלך.
אני אשמח שתחלוק משהו כזה .
בכל אופן, מקווה שתרגיש טוב יותר, ובהצלחה גם בכתיבה, אלא אם הרגשה טובה תגרום לך להיות פחות יצירתי ואז אני אאחל לך שרק תרגיש טוב.

אמנם קצר, אך כנה ופתוח. יש משהו מאוד מעורר הזדהות בכתיבה שלך, אך גם משום מה מרגיע. אני אף פעם לא יודעת לבטא במילים כמו שצריך מה אני חושבת אחרי קריאה של הקטעים שלך, אבל אני ממש אוהבת את הסגנון.