האכזבה שסילקתי
אתה אומר כי אם
אספר, שאוהבת אותך,
תעצור ותחכה לי-
ואת זה גם אני יודעת.
אני אלך איתך יד ביד,
זה לא משנה בכלל לאן,
כשהסוף לא יגמר איתי.
גם אם ברצונך לשים זאת-
להכחשה,
אתה תעזוב בסוף
אחרי שתשיג מה שרצית.
רק אלוהים יודע מה רצית.
כן, גם רצית זאת, מן ההתחלה.
יכאבו לי הגעגועים לאדם-
שהעיניים שלו מניחות אותי
במעיין.
ואני אפול מצוקים וגבהות
בכף היד.
לא יהיה אף אחד שישחק איתי
כל כך גבוה,
אתה תמיד תשאר האכזבה שהלכה.
אז איכזבתי,
אמרתי שאני צריכה לעזוב,
אמרתי שאני צריכה זמן לחשוב.
ונשמתי
הכל בסדר.
לא פתחתי את הדלת.
אתה אולי עומד ליד
מחכה שאני אפתח ללב שלך.
אבל בסך הכל סוגרת.
והלב שלי איתך.
תגובות (15)
אוו…נוני.
הקטע הזה הוא לחישה כנה, וככה אני מדמיין אותו.
הכי כנה.. חח יפה שראית. תודה על האמפתיה 3>
הקשבתי לעצתך ידידי, חשבתי עלייך כשהעליתי חח
אני שמח,
הוא באמת רמה אחרת של ביטוי, אחד ויחיד.
ובטח בכיף, אמפתיה זה העיסוק העיקרי שלי :).
לא יודעת אם אני אוהבת את זה יותר. אבל אני שמחה שאתה אוהב את זה… זה למה שווה לי לעלות את זה לכאן.
ושלרגע לא תחשבי אחרת,גברת.
כי אם לא בשביל עצמך, לפחות בשבילי…הולך?
בשביל אלה שאוהבים את המילים שלך,לא כך?
חשק חזק לדבר בחרוזים, כמה נעים.
חחח. אתה חמודי. אתה צריך להיות דובי ולא ציפור
אני אהיה דובי עם כנפיים..כי בינינו, לעוף זה אש.
חחחחחחח יהה הכי חמוד שיש ^_^ אתה מפתח עכשיו את הפנטזיות שלי… מממממממ… אני רוצה שגם תהיה דובי גדול! וחומי, כמו שוקולד 3: ואאמממ כנפיים נעימות כאלה, לבנות. ואז אתה תתעופף מעל כל הבניינים כדי שאני אראה את ההככלללל מלמעלה, ולמחרת יראו תמונה של זה בעיתונים עם הכותרת 'חוצן לא מוכר חוטף בני אנוש מתחת לאף שלנו. שימו לב והזהרו מהדובו-זר המעופף!' ואתה תחשוב שאתה מפורסם אז תרקוד ותשיר, ובגלל התקרית הזו לפני שתצא מהבית תהיה חייב לשים כובע ברט וצעיף, כי כאילו ככה לא יזהו שזה דובי הולך ברחוב ולא בנאדם XD
-הסוף-
כפיים כפיים ואפ אפ אל השמיים.
שכל משאלותייך ופנטזיותייך יתגשמו,
יש לך מושג בכלל כמה אני רוצה לעוף?!
חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
נשמע כאילו פגעתי בנקודה כואבת
:*
זאת את אז אני מרשה, אך ראי הוזהרת…
שוב נהייתי ינשוף, פותח עיניים בלילה וקורא ובוחן הכול.
אני מלא חיות בעצם, המון מלא הרבה!
חחחחחח חרוזים ^^
חחחחח אתם כאלה חמודים שזה משהו.
בכל מקרה, לא התחברתי במיוחד.
ואולי זו אני, שמעדיפה לשחק ולא לדבר, ולא לשתף.
חצי מבינים וחצי לא, חצי אכפת וחצי לא, ככה זה אצלי..מה שכתבת הוא מאוד כנה..ומאוד מפחיד אז אני לא מתחברת אליו, אולי בתור מנגנון?
הבית השני נהדר, אבל באופן כללי…כבר אמרתי.
הודית לאלכס על האמפתיה..ואמפתיה זו רגישות לאחרים, רגישות לרגשות של אחרים..אז מה גרם לך לכתוב את זה? מסקרן אותי לדעת…
חחחחח גם אני לא התחברתי הסברתי בתגובה לדבר האחר למה (:
אהבתי מטאפורוץ מהבית השני גם, אני מניחה שהתייחסת אליהן חח
מה גרם לי? להסביר את עצמי לעצמי ולהתנצל בשבילו. אני מניחה שאני מתה לספר למישהו דברים מסובכים בתקווה שיבין וזו הדרך היחידה, במטאפורות דימויים וזה. אני לא מישהו שקל לדעת מה הוא מרגיש אז ככה אני מבטאת את זה. כל אחד מהחיים האמיתיים שיקרא את זה ויחשוב שזה כנה, כולל הבחור, הכיסא התהפך להם חח. אני מניחה שגם תמיד תהיה התהייה מה הוא היה עושה באמת לו היה יודע, במילים, ככה באמת, כמה הוא כן חשוב לי.