המוח ריק

המוח ריק.
פעם הוא עבד,
עבד די טוב.
עכשיו הוא מתנודד
איפשהוא בין אובדנות לתימהון.
כל רגע,
נראה כמו מערכה נוספת,
בתיאטרון כושל.
אני מפספסת ומתנצלת,
אך הם מוחאים כפיים ומחייכים.
אני מפספסת ומתנצלת,
אך לפעמים ההתנצלות שלי לא מספיקה.
המוח ריק.
פעם הוא עבד,
פעם גם הלב עבד,
עכשיו ספק ששניהם עובדים
ספק שובתים,
משאירים אותי באמצע לבד.
אז אם מישהו במקרה,
רואה את אותי הישנה,
תגידו לה שתחזור,
המכונה זקוקה לה.