המנודה של פעם , מאת : עוז אליהו פרקש
צל חיוור, עומד שם ברחוב, הכביכול ריק מכול, ולצל הזה אין ידיד ולא חבר, גם ימיו העוברים , הם לא אלא הזמן הבודד, ולרשותו , מתנוססת למעלה מחשבת הגאולה .
פזמון :[ קום גאל עצמך, מן הבדידות שבזמן, קום ופחדך יעבור,
ובדידותך תגיע לסופה.] [פעמיים]
קולות רבים קוראים , " גם כך סבלך כה נורא" , אך הוא המשתהה מביס היסוסו .
פזמון :[ קום גאל עצמך, מן הבדידות שבזמן, קום ופחדך יעבור,
ובדידותך תגיע לסופה.][ פעמיים]
מעליו מתנוסס הרגש המסית, וברשותו פחדו שלא עבר,
[והנה הוא השם קץ לבדידותו ][פעמיים]
פזמון :[ קום גאל עצמך, מן הבדידות שבזמן, קום ופחדך יעבור,
ובדידותך תגיע לסופה] [פעמיים]
והנה הוא המנודה של פעם, גאל נפשו מייסורו, והנה בדידותו הגיע לסופה.
תגובות (1)
אתה מוכשר מאוד. השפה שלך נהדרת. ואני בטוחה שכשתגדל ותבגר תוכל לכווץ לבבות ולהעלות חיוכים באמצעות מילים בלבד. תמשיך לכתוב ילד מוכשר ומופלא!