העלים יכולים לקבור אותי

יש את ידי שלי,
יש לי,
יש בי
כלפי מטה,
מתוכי, כמו.

אתה,
אתה,
אתה מעליהם.
ילד – וכל כך – שאתה,
ואת כל זה הוא איוולת.

העלים יכולים לקבור אותי ( אותך) ,
שביר כמו אגרטל ,
עדין כמו חיוך בסתיו .

זרים לדרך ארוכה מדי
היינו זרים
היינו זרים לדרך ארוכה מדי
עבור דרך ארוכה מדי ,
כעת אנחנו משלימים .

צבעו אותי עורבים , לקחו את בתוליי שדים ,
משמעותי היא גחלילית ביער חשוך ,
היינו זרים ילד ,
כעת אנחנו קרובים .

אנשים רעים צוחקים עלי ,
אני אשם להם לחיים .
אנשים רעים מניחים אותי על המדף ,
מסתירים אותי בפרחים .

ללכת, לשחות. עם עלים קהים
לקמול, לרדת.
עם להבות חדות
לכתוב, לדעוך , להתנופף.

אני בעולמי, משלם מחיר
בדרך ארוכה מדי
בהצלפות לשון ,
במוות איטי .

חוף ורוד,
רוח ושלווה.
הלב הזקוף זורח לי
ירח מתאהב ברוח קטיפה.
אני שם לא צל לא צל אני שם ,
אני שם רחוק מכולם וערום כמו אדם לחווה .

אלים, אלים יותר,
יד סדוקה משליכה עלי כיסא ,
אני מתעורר בבהלה מתרוצץ כמו חרק בפינה ,
יד סדוקה מענישה אותי , לא נותנת לי מנוחה .

ורוחי גוססת ,
ילד אל תברח ,
אני אשמור עלייך כמו ששבוי שומר על מכתב אהבה .

ורוחי גוססת ,
אבל השירים שלי ינצחו ,
אל תצרח אל תצרח ילד ,
הם עוד יבינו שהם לא הרגו .