הרוח המשוררת

בית א.
הַרוּחַ הַמְשׁוֹרֶרֶת, מְנָגֶנֶת בְּעַלִים.
בַּנוֹף וּבַּצָמֶרֶת, וּבְּעוֹד אָלְפֵי כֵּלִים.
בַּדָחְלִיל שֶׁבַּגִינָה שָׁם, בְּדְלָתוֹת בָּרְזֵל וַפַּח.
וְאָדָם בְּרוּחַ שֶׁנַשָׁם, שָׁר לַאֵ-ל אוֹתָהּ נָפָח.
פזמון.
יְסוֹד הַרוּחַ, יְסוֹד הוּא לַחָיִים.
אָדָם כּנֹאד נָפוּחַ, יֵשׁ טוֹבִים וְיֵשׁ רָעִים.
עַל כֹּל נְשִימָה נוֹדֶה נָשִׁיר וּנְהַלֵל.
בָּעִיר בָּכְּפָר וּבַשָֹדֶה בָּיוֹם וְגַם בָּלֵיל.

בית ב.
אֶת הַרוּחַ הַנִסְתֶּרֶת, שׁוּב אֲנַחְנוּ מְגַלִּים.
קָשָׁה הִיא וְסוֹרֶרֶת, וְהוֹפֶכֶת גַּם עָרִים.
אֶת הַגָל הִיא מַעֲלָה שָׁם, וְהוּא אֶת מֵימָיו שָׁפָךְ.
אוֹ שֶׁהִיא עַצְמָהּ נָשְׁבָה שָׁם, וְעָשְֹתָה כָּךְ מָהַפַּךְ.

יסוד הרוח…