ובין שבילי העולם
המוות ניראה מנחם לרגע
והשמיים נראים פחות כחולים
והאדמה לא מביא יבולים יותר
לפחות לא בשבילי
ובין שבילי העולם
כולם רואים את כולם
מכירים אנשים חדשים
וחומקים ממכרים ישנים
ועכשיו לאין אסע עיניי
אם כולם הם אויבי
האם יש עוד שביל שבוא אוכל ללכת
בלי נחות ורגש
לאין עוד אוכל לגשת?
ובין בית לבית
קשר של זיכרון
ורק לבית שלי
קשר של אבדון
כבלי אופל צורבים את נשמתי
ולוחשים לי
מזכירים לי
שהכול היה אמתי
לאין אסע עיני
כשכול שאני רואה לפני
אויב הוא
איכן עוד אוכל לנשום לרווחה
לישון במנוחה של ישרים
כנראה מוות הוא הפתרון היחיד …
תגובות (1)
דבר ראשון, ניסחת את זה מדהים, נשימתי נעתקה, אפילו אין לי מילים להתחיל לתאר…
לגבי התוכן, אני מקווה שהשיר בדיוני, ושאת לא באמת חושבת ככה! מוות הוא לא הפיתרון, בשום מצב, את שומעת?? את מדהימה, יש בך תכונות שלא ראיתי באף אחת אחרת, את חכמה וטובת לב וכישרונית, אין דבר בעולם שאת לא יכולה להשיג, גם כשמדובר ברגשות, אני מאמינה בזה בכל לבי!
לא הכל יבוא תמיד בקלות (מי כמוך יודעת..) אבל זו לא סיבה לוותר, לא להרים ידיים…
אני מצטערת, כנראה פספסתי משהו בין השורות, משהו שהייתי צריכה להבחין בו מזמן, את יודעת שאת תמיד יכולה לדבר איתי על הכל נכון? תתעלמי מהאימלים האחרונים ששלחתי, פשוט, ספרי לי מה קורה! אני מודאגת מאוד, בבקשה תעני לי בהקדם האפשרי,
אוהבת תמיד, נעמי.