ורד

ירמיהו זיגמונד 27/05/2015 1761 צפיות 2 תגובות

בשדה ענק, אדום כולו
מצאתי פרח שאיש לא קטף
ורד אחד, בודד ברוח
ורד שאיש לא אסף

ניסיתי לקחת הורד שלי
הדם התפרץ, נדקרתי
ניסיתי להיות האחד שיקטוף
הדם ניגר, לא עצרתי

עצרתי יופיו ונשמתי ריחו
ומגע הסתנוור באור מציאות
וכל רגע שלא ראיתיו
היה רגע של לישון או למות

עד היום אני מדמם לבדי
נושר כשלכת, לאט
כי הורד הזה הוא כל עולמי
כי הורד הזה – הוא את


תגובות (2)

הרגע הבנתי מה אני הכי אוהבת בכתיבה שלך.
אתה ממש בונה אותה, בצורה שמזכירה לי אורגזמה. זה מתחיל חביב, נחמד, ולאט לאט מתחזק עד לפיצוץ עילאי של עונג(ספרותי, כמובן) בסוף.
אני אף פעם לא מצליחה לעשות את זה, אצלי זה תמיד לא עקבי.
איך אתה עושה את זה?
בכל מקרה זה מקסים, למרות הרעיון הנדוש עד מאוד איכשהו אצלך זה לא, והבית האחרון מדהים.
אני מרגישה חופרת כבר חחחח, עם כל התגובות האלה, אבל אנשים אוהבים תגובות אז…נסלח לי.

27/05/2015 23:50

    וכן, זו ההשוואה היחידה שיכולתי לעשותXD

    27/05/2015 23:51
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך