כל עוד בי חיים, כמה טוב ונעים

בית א.
פעם חשבתי, כי כשאמות, ימות גם כל העולם.
אח"כ הרגשתי, חסר משמעות, נחפר וגם בוש ונכלם.
האם ישמחו או שיבכו, כשאמות ואובד.
האם יצעקו או שילכו, ישאירו אותי כך לבד.

פזמון.
לבסוף אלך ואשכח, אטמן לא אהיה כבר נוכח.
וכל עוד בי חיים, כמה טוב ונעים.
עוד אחיה אעשה ואשמח.

בית ב.
פעם חשבתי אני השלימות, ואין מלבדי עוד מושלם.
אח"כ הרגשתי, טעם חמוץ, נגלו לי חולשות האדם.
ושאיפותיי קמו מחו, אמרו תישאר כאן לעד.
אט נכנעו והתפקחו, כי לא לנצח אחזיק מעמד.

לבסוף אלך ואשכח…