כתובה
המחברת שלי מלאה כבר
אבל המוח ריק,
האישיות שלי נכתבה כבר
והרגש לא פוסק,
עוד כמה דפים בודדים
פתיתי עץ, מעובדים
בחנויות עוד אלפים כאלו
והביקוש לא גדול, בינינו.
אדם כותב לעצמו רשימה
שיר, פליטון או מנגינה
הדף מתגלגל לו בחוצות
הופך כדור בידיים לא אמונות.
אבל אני כותבת לי מחברת
והיא עוד רגע מלאה.
המחברת שלי מלאה כבר
ואני יושבת בהשלמה
האישיות שלי נכתבה כבר
רוצה לזרום אל המנגינה.
עוד כמה דפים בודדים
והיא תיכרך לה לספר עב כרס,
יהיו שיתעצלו להביט
אפילו בכריכה
ויהיו שלא ישיתו לב
לקיום ולפריחה.
אבל תמיד יימצא מי שיעצור
ויקרא ויעמיק ויחקור.
עוד אדם בעל מחברת
כמוה מלאה, עבת כרס.
המחברת שלי מלאה כבר
והנגינה לא מפסיקה,
האישיות שלי נכתבה כבר
ואני לא רק משלימה.
אני כתבתי את עצמי
האלוקים כתב אותי
והכורכים יכרכו את ספר האישיות
והסופר ישווה לי גם דמות
ועוד יחולק הספר לעמודים
וכריכתו תעוטר בצבעים.
אבל המחברת שלי נכתבה כבר
המחברת שלי מלאה.
תגובות (3)
אני חייבת להגיד שממש התחברתי פה לרובם כמעט המוחלט של המשפטים.
המשפטים פשוט נכונים ועמוקים מהקריאה המרופרפת שלהם.
אני מניחה שלכל כותב יש את הפחד הזה שקטעים מסויימים שכתב יתגלגלו בחוצות
ויהפכו לכדות בעצם יגיעו לידיים שהצורה שלהם מעורבלת ומסורבלת ובלתי מובנת.
פשוט התחברתי.
האמת היא ש.. מה שאמרת זה רק חלק המשיר אבל לא המוטיב העיקרי שלו.
קראתי לשיר הזה "כתובה" כדי לסמל את זה שהאישיות שלי כתובה כבר.
השיר מדבר על זה שבאמת מחברת ה"הגיגים" שלי נגמרה:-) כל הדפים מלאים…
המחברת הזו מלווה אותי כבר 3 שנים ברציפות, בכל רגע קשה או שמח או תובנות שלי על החיים.
לכן ניסיתי בכלל להביע כאן שהמחברת הזו – שליוותה את ההתבגרות שלי – כתבה את האישיות שלי.
לא רק שאני תיעדתי את האישיות שהלכה ונבנתה בי, אלא עצם הכתיבה גרמה לי להתבגר. כל שיר גרם לי לחשוב עוד קצת יותר.
אז המחברת שלי – האישיות שלי – נכתבה כבר. זו היתה ההרגשה שלי כשכתבתי את השיר האחרון במחברת.
וואו אני מכיר את ההרגשה הזו