לבוא אל המלך אשר לא כדת

"לבוא אל המלך אשר לא כדת?
לבוא כה בלוי, כה מעוך, מקומט?
ומי זה שמע דבר כה מודחק,
לבוא אל המלך בלבוש של שק?!
הן כל איש יודע, זאת לא תעלומה,
שלבוא כך למלך- זו עברה חמורה.
כה מוזנח, מרופש, נעדר כל נימוס
ואם תשאל אותי- זה אפילו קצת פספוס.
בוא, תלבש משהו, תנוח דעתך,
אמור נא לנו מהי בקשתך.
אין שום צורך להטריד כך את המלך,
במיוחד כש, במחילה, מדובר בסתם עוד הלך,
ועוד מחוץ למועד הקבלה השנתי…
לא ולא, באל"ף רבתי.
וכי סבור תהיה שאתה הוא היחיד
אשר בא את דברו אל המלך להגיד?
יש תור, ידידי, והוא ארוך עד בלי די,
מכאן עד קצוות כל פרס ומדי.
ספר לנו מה כה מעיק על ליבך
ותוך חודש נבשר זאת למלך, ברשותך.
לא, אל נא תתעקש, זה כבר ממש לא נעים,
אם תמשיך, עוד ניאלץ לקרוא למאבטחים.
מה בקשתך? אמור לנו ותעש,
אם תתפרץ- סמוך עליי- המלך יכעס.
בריאות? פרנסה? צרות על הראש?
האין יודע המלך על כל אלה מראש?!
על זה כה נחפזת להתדפק על דלתותיו
כשאתה נראה ככה, כמו איזה מין ערב-רב?
מה זה- עוד משהו? נו, אמור נא ונדע
אם בפני המלך גם זה ראוי להישמע.
גאולה? משיח? זה נכתב כבר מזמן.
אנחנו מסתדרים פה גם בלי עזרתו של קבצן.
אתה רוצה להודות למלך ולפארו?
נו, זה חשוב, אבל שוב- אל כבודו
מגיעים אך ורק בלבוש מכובד,
גם מחוץ, גם מפנים. ואתה לא אחד
לשמש לכך דוגמה. אז אנא ממך-
אחורה פנה, וחזור לביתך.
אני רואה שאתה עדיין מתעקש, ידידי.
רק צרות יצאו לך מכך, שמע נא לי.
אבל אם אתה עד כדי כך מבקש,
תוכל עם הוד מלכותו להיפגש.
נכניס אותך פנימה, או אז תיווכח
שביקורך, במחילה, לא חשוב לו כל כך.
היכנס, ונראה נא אם תוכל לנסות
רק לסדר ולברר את סדר הבקשות!
מרוב פחד ויראה, מרוב רעד וחיל
לא תדע מתי וממה להתחיל!"

אז נכנס הדלפון אל תוך חדר הכס,
הוא חשש, התבלבל ומלמל והיסס,
צעד אחורה, קדימה, ואז ביקש כך:
"אנא, 'השם, שפתי תפתח'…"