למות ולחזור לחיים

עוד צחוק שנשמע,מבדיחה שמטרתה לפגוע
עוד הערה נבזית, שגורמת לי את העולם לשנוא
עוד צעקה מפי נשמעת, נשלחת לעברם
די, מספיק ,נמאס לי
למה הם לא יכולים לעזוב אותי בשקט?
אפילו אם אני שונה
אז נכון, אני לא כמו כולם
אני לא אוהת את אותם הדברים כמותם
הדעות שלי שונות
המראה, הדת, הרקע
אבל זה לא אומר שמותר להם לפגוע
אני גם כן בן אדם, בדיוק כמותם
אני גם יכולה להיפגע

ואני נפגעת, מהמילים,מהרכיליות
מהשמועות שהם ממציאים
אני כבר מאבדת את עצמי
אין אחד שיקשיב לי,כולם נגדי
גם אלא שהיו חברים שלי,קמו והלכו
נותרתי לבד, לא היה עבורי אף אחד
שיקשיב, שינחם, שיעודד
וכך מצאתי את עצמי שוקעת
בתוך הדכאון שלי

מצאתי את עצמי פוגעת בי
עם הזמן הלהב הפך להיות חברי
ולא משנה עד כמה זה כאב
זה עזר, זה עזר לי
פתאום הכל נעלם,הם נעלמו
כל המחשבות הלכו
יכלתי להתרכז רק בכאב שהרגשתי באותו הרגע
וזה נמשך כך הרבה זמן
הייתי מוצאת את עצמי מוקפת
בשלולית דמעות, ובשלולית של דם

ואז יום אחד הם עזבו אותי,מצאו מישהו חדש
מצאו קורבן נוסף,להתעלל,לפגוע בו
אבל אני לא יכלתי לשאת את המחשבה
שמישהו נוסף יפגע
ואני הלכתי ודיברתי,סיפרתי
סיפרתי להם מה אני חושבת עליהם
ומה הם עשו לי

מאז אותו יום הם עזבו אותי
הם עזבו את כולם
הם הבינו שאף אחד לא מושלם
ואם האחר שונה-זו לא סיבה לפגוע
זוהי סיבה לקבל ואיתו לשמוח

ואני?
אני נפתרתי מהלהב
רכשתי חברים
וסוף נהנתי להיות אני
נהנתי ממה שהיה לי,מהחיים