ממלכה
1500 שנה לספירה, אני לובשת שמלה לבנה רחבה שערי הזהוב אסוף ובנעליי משתקפת קרן השמש. לא רק אני לובשת שמלה, זה היה נהוג באותה התקופה. אני לא עשירה וגם לא אצילה אך לפעמים רוצה להרגיש כמו נסיכה, אז אני מתגנבת לאותו אזור שבו שהבנות לובשות כסף וזהב מנסות להרשים בן אצולה או אפילו את הנסיך של הטירה.
השיירה עם הסוסים עוברת כל שעה עגולה מישהו חשוב בטח נכנס לדבר עם המלך והמלכה. והבנות האצילות אינן מסתקרנות אך אני כבת כפר הייתי עושה הכל כדי לראות את הארמון המפואר. ישנן שמועות שמספרות על מה שקורה בחדרי הארמון איני קוראת אותן כי אני מאמינה בדמיון.
זהו רגע קסום לראות את הארמון
כל כך קטנה אני לידו.
אני בטוחה שבחדריו מסתתרים סיפורים וסודות
משרתים, משרתות ואבירים מתרוצצים במסדרונות
נענים לבקשות של הנסיך והנסיכה
נרתעים מהמלך והמלכה.
וכשהמלך מת הכתר עובר לנסיך
וזאת ממלכה.
נסיכה מארץ רחוקה הגיעה לארמון להתחתן עם נסיך הממלכה.
המלך הורה למשרתיו להכין את החצר לקראת החתונה.
שמועות רצו ברחבי המדינה שהנסיכה אינה
מוצאת חן בעייני הנסיך ונהייתה מהומה.
הוא בטח אמר לאימו המלכה שיעזוב את הארמון אם
לא תתבטל החתונה. אך היא מצידה לא השתכנעה
וכולם המשיכו בהכנה.
הנסיך עזב את הארמון, אחריו יצאו אבירים לחפשו.
ובינתיים החשיך היום, ובלילה מתעוררות מפלצות
כולנו שמענו את האגדות. אז הנסיך החליט ללון בכפר. הוא הגיע לבית עם אסם
הבחין בי ואני הבחנתי בו בחזרה.
זהו רגע קסום לראות את הנסיך
עליו כתבו המון אגדות ושירים.
וכרגע בתוך ביתי שבכפר הוא מביט בי ומסתכל בעיניי.
אני מחייכת קלות והוא מנשק את ידי ואז לוחש
את הכי יפה מכל נערה שראיתי בממלכה.
לא נהוג היה אז שנסיך ובת כפר יתחתנו ב1500 לספירה
אך האהבה היא מעבר לכל דמיון ואגדה.
אז הוא אחז בידי ודהרנו לעבר השקיעה, מלאים תקוה.
בנינו מדינה על שטח ענק ובנינו ארמון מפואר
הזדקנו יחדיו בממלכה.
תגובות (0)