ניסיתי…

ניסיתי לשכוח.
עכשיו כבר מאוחר בשבילי.
כבר שלחתי את הצל שלי להלחם בשמי.
ניסיתי לברוח.
אבל רק נפגעתי יותר.
נפלתי עמוק, ואני מושיטה את הידיים לעזרה אך אף אחד לא שם לב ועוזר.
ניסיתי לצעוק.
אך שוב אותם מבטים אטומים, שקוברים אותי ללא מילים.
ניסיתי לעלות.
אך שוב אותן זוגות ידיים אדישות, שגורמות לי לשכוח את המטרות.
ניסיתי לתפוס מישהו אך כולם ממהרים משאירים אותי קבורה עמוק בפנים.
ניסיתי להשתולל, להצית אש מכעס סביבי.
אך שום דבר, רק חול ואבנים נשארו איתי.
ניסיתי לנופף בידיי, אך שוב מבטים מבולבלים נשלחו אליי.
עיניים עייפות, פנים חמימות, ידיים מושטות.
דמותה של אישה מבוגרת נדמת לפניי.
מביטה בי חוקרת את נשמתי דרך עיניי.
רואה את מאבקייך, עומדת מלפנייך. 'ילדתי, שפרי את הרגשתך. אך אין אחר שיעזור לך מלבדך."