עד החתונה

בעודי ילדה קטנה ומתוקה
תמיד כשקיבלתי מכה
אמא הביטה בעיני התמימות
לרגע שתקה
ואז אמרה
עד החתונה זה יעבור
ובמצח שלי נשקה.
וחלפו השנים
ועברו לילות וימים
צמחו לי שיניים
למדתי ללכת על הרגליים
לדבר ולצחוק
אבל אף אחד לא לימד אותי על אותם הרגעים שבהם אצטרך לשתוק
בגלל דברים שקרו, ולא כדאי שאדבר עליהם
שאת הפה כדאי לסגור
כי עד החתונה זה בטוח יעבור.
ועוד תקופה לא קצרה עברה
הספקתי לסיים יב
לשלם אגרה
לטפל כל הלילה בחברה שהשתכרה
למצוא את עצמי מלטפת לה את השיער
מדברת איתה עד שהיא נרדמת
ורגע לפניי שהיא עוצמת את עיניה וחולמת
ללחוש לה
עד החתונה זה יעבור
כי זה מה שידעתי מאז ומתמיד והחלטתי שאעביר מדור לדור.
וכשהגיע יום חתונתי הבטתי במראה
עטפה אותי פתאום תחושה מוזרה
כי נכון,
מסיכת איפור עוטפת את פניי
שמלת כלה מפוארת מחליפה את בגדיי
אבל מה קורה עם כל
אותן הבטחות
על כאבים
לבבות שבורים
מחשבות לא טובות
מילים פוגעניות
שצברתי עם השנים
מה קורה עם כל אותם הדברים
שלא יספיקו לעבור
עד הרגע שבו כבר לא תהיה חתונה
הם ימשיכו ללוות אותי שוב כל שנה ושנה?
בעודי ילדה קטנה ומתוקה
תמיד כשקיבלתי מכה
אמא הביטה בעיני התמימות
לרגע שתקה
ואז אמרה
עד החתונה זה יעבור
מעניין אם התכוונה לרגע
שבו
את הלב שלי הוא ישבור.