אני עדיין מחבבת אותך. אני גם מחבבת פשטות במינימליזם. אני פשוט חושבת שמשהו שנון צריך להיות שם, אפילו אם קטן, כדי שזה לא יהיה משפט שגם בשפה מדוברת נשמע מנוסח קצת מוזנח. בקיצור, את יכולה יותר, ויש כמה קטעים שלך שממש מצאו חן בעיניי. (גם הטון הלא מתאמץ מוצא חן)
איני כותבת טוב, אין בי את הכישרון להכניס הרבה לתוך מעט (אם כי זה נשמע לי כמו כישרון די נחמד). זה מצליח בעיקר כשיש מוזה, אבל צריך לכתוב גם כשאין (סופרים ומשוררים טובים לא צריכים מוזה, הם מצליחים לכתוב נהדר גם בלעדייה).
תודה על הפירוט, חשוב לי להבין למה קטע זה, לעומת אחרים, אכזב אותך.
בגלל שלא מצאתי כאן שום משמעות מעבר. קטעים אחרים הרגשתי, הרגשתי גם מעין שיא. פה לא היה. פה מדובר רק על דבר אחד שכל אחד יכול לומר ברחוב והוא חסר כל תחכום או שנינות. יש לך קטע למשל שאת מתארת בושה ורק אז קוראת לזה בשם, וזה טוב, בגלל שכשקוראים את זה מרגישים את מה שאת מתארת בלי לגמרי לדעת לגעת בימה בדיוק אנחנו מרגישים. ויש משהו מאוד עוצמתי במתן שם לחוויות שלך. זה גורם לך להגדיר חלקים מעצמך והשינוי המודעתי הזה מעביר אותך תהליך. אגב אני לא חושבת שכותבים טובים לא צריכים מוזה, אני פשוט חושבת שהם מוצאים מוזה כל הזמן כי הם מוצאים אותה בעצמם. אגב הרבה יוצרים יגדירו רק יצירה אחת שלהם הטובה באמת ושווה מבט. אולי זה אומר שכותב טוב מסתכם במשפט, לא בספר.
תגובות (8)
… Haha C'est dur, mais pour toi
merci, très apprécié
קצת מאכזב
מחזור תגובות.
אני עדיין מחבבת אותך. אני גם מחבבת פשטות במינימליזם. אני פשוט חושבת שמשהו שנון צריך להיות שם, אפילו אם קטן, כדי שזה לא יהיה משפט שגם בשפה מדוברת נשמע מנוסח קצת מוזנח. בקיצור, את יכולה יותר, ויש כמה קטעים שלך שממש מצאו חן בעיניי. (גם הטון הלא מתאמץ מוצא חן)
איני כותבת טוב, אין בי את הכישרון להכניס הרבה לתוך מעט (אם כי זה נשמע לי כמו כישרון די נחמד). זה מצליח בעיקר כשיש מוזה, אבל צריך לכתוב גם כשאין (סופרים ומשוררים טובים לא צריכים מוזה, הם מצליחים לכתוב נהדר גם בלעדייה).
תודה על הפירוט, חשוב לי להבין למה קטע זה, לעומת אחרים, אכזב אותך.
בגלל שלא מצאתי כאן שום משמעות מעבר. קטעים אחרים הרגשתי, הרגשתי גם מעין שיא. פה לא היה. פה מדובר רק על דבר אחד שכל אחד יכול לומר ברחוב והוא חסר כל תחכום או שנינות. יש לך קטע למשל שאת מתארת בושה ורק אז קוראת לזה בשם, וזה טוב, בגלל שכשקוראים את זה מרגישים את מה שאת מתארת בלי לגמרי לדעת לגעת בימה בדיוק אנחנו מרגישים. ויש משהו מאוד עוצמתי במתן שם לחוויות שלך. זה גורם לך להגדיר חלקים מעצמך והשינוי המודעתי הזה מעביר אותך תהליך. אגב אני לא חושבת שכותבים טובים לא צריכים מוזה, אני פשוט חושבת שהם מוצאים מוזה כל הזמן כי הם מוצאים אותה בעצמם. אגב הרבה יוצרים יגדירו רק יצירה אחת שלהם הטובה באמת ושווה מבט. אולי זה אומר שכותב טוב מסתכם במשפט, לא בספר.
וואו, תודה. לא ידעתי שהכתיבה שלי גרמה לך להרגיש כך. לא ידעתי שהיא יכולה להעביר תחושה כזו בכלל (או, למען האמת, תחושה כלשהי).