קולו של הרעם

Blackened 09/07/2013 1404 צפיות 3 תגובות

את קולו של הרעם אני שומעת,
כאשר אני עוצמת את עיניי.
את הברק, הרגעי, המסנוור, אני תופסת במבטי,
טיפות הגשם מתופפות על חלוני,
באותו קצב שאבד לפני שנים.

זה מספיק שאעצור,
שאניח את העיפרון לרגע,
רק כדי לפתוח את החלון,
ולהריח את הריח של החורף.

זה מספיק שאעצור,
שאכבה את המוסיקה לרגע,
רק כדי לשמוע,
זיכרונות ישנים של ילדות בקולו של הרעם.

אני חוזרת הבית ספוגה במים,
סוגרת את הדלת, ויושבת מול החלון.
רק חודש אחד נותר,
עד שהטיפה האחרונה תרד.


תגובות (3)

אהבתי מאוד :)
זה ממש יפה, אהבתי את התיאור…
(=

09/07/2013 06:39

וואו! יפה! אהבתי את השילוב של המילים… פפשש… 100מם! ♥

09/07/2013 06:42

ואוו ממש יפה :) אהבתי את הכתיבה שלך!

10/07/2013 08:22
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך