קופסא

להיות בחדר מלא ולהרגיש כל כך ריק
לשים כמה שכבות של מסיכה, של צביעות. עם עצמך.
להילחם עם הרגשות שלך זה כמעט בלתי אפשרי
אוטומטית לשים אותם בתוך קופסא
ולקוות שהיא לא תתפוצץ.. אבל בסופו של דבר הקופה היא לא מברזל והיא לא יכולה להכיל כל כך הרבה. וכשהיא מתפוצצת היא לא נותן לך מנוחה. היא מתחילה בלהוריד את המסכות, שכבה אחרי שכבה. עד שתרגיש פגיע ועירום. לאחר מכן להזיל דמעות
ומשתלטת לך על המחשבות, על הנשימה, היא מרחיקה אותך, היא מורידה אותך. עד שהיא נרגעת.. וכשהיא נרגעת היא נעלמת, כיאלו לא היתה.
כשהיא נעלמת היא נותנת לך לחשוב שאתה מטומטם
וגורמת לך לחשוב מה לא בסדר בעצמי?
אבל הבנתי, החוכמה היא לתת לקופסא להתפוצץ, שתשלוט בכל מה שהיא רוצה, לתת לה לטבוע במחשבות עד שתמצא את זה ותרצה לחזור להיות אותה הקופסא רק חזקה יותר. כזאתי שקצת יותר קשה לה התפוצץ עכשיו. והיא תחזיק יותר זמן עד הפעם הבאה.
וככה, זאת הקופסא, זאת אני, וזה מה שיש