שדות של בדיון

Ophelia Woolf 12/03/2017 659 צפיות 5 תגובות

כאשר צפיתי בירוק אשר התנוסס תחתיי
התוודעתי למחזה אשר כמוהו- לא ראיתי מימיי.
שעות בהן ישבתי דוממת אל רגליי ענן
נדמה לי ששמעתי המון זועק.

אך כמה אווילית אז הייתי,
שאל כיוון זה פניתי
אכן המון-
צוהל ומתרוצץ הנה והנה,
כמה, כמה זאטוטים
רגליהם האיתנות סוחבות את נפשותיהם אל יקום כשפים.

הביטו!
שדות פאר
וזמן אין סוף
ויונה מציצה דרך קרן אור,
יצור נאור!

אך בתור היותו אדם עליון,
הלוא זהו חזיון? –

בשארית היום הרהרתי
ובסופו אף השתכנעתי –
הרכנתי את ראשי,
אך לא הייתה אלא שממה.


תגובות (5)

נשמע גן עדן, יש כרטיסים?
5 לבבות

12/03/2017 20:30

*זאטוטים
כתבת על מישי תחת השפעת סם? בטח לא. אבל זה נראה ככה כשקוראים את זה פעם שנייה.
וואי ממש.

12/03/2017 20:49

אם עדיין לא קראת את קפקא, כדאי לך לקרוא.

12/03/2017 22:04

וואו.
כתיבה ממש יפה.
תמשיכי לכתוב שירים!

12/03/2017 22:53

נהדר ממש

13/03/2017 09:16
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך