שיירים

אזמל, קורע
לחזור ולחתוך
היא צלקת שלא רוצה להגליד
באצבעות קרות
אני מדביק את הקצוות
אבל הפצע אומר לי:
"אחי אנ'לא רוצה להיות סגור."
כי הזרימה החוצה
בחמלה, משככת
את פלאי הכאב האסור.

כאב גדול,
רפטטיבי,
קָצַב עובר על הבשר שלוש ביום
ואני – ראש
צופה בו
פניי לא מכירות בחבר האדום
ואני נוסע הלאה
למקום שם הולכים אנשים
ועל המסלול
לא השארתי
אף אחד
אף לא חלק אחד
אפילו לא
שיירים.


תגובות (2)

זה עצוב ודי טוב :/

11/10/2016 07:44
1 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך